קמנו לבוקר קפוא, הטמפרטורות בלילה צנחו מתחת ל-0 ואנחנו חיכינו לשעה 7:00 שבה נוכל סוף סוף להתניע את הקרוואן ולהפעיל את החימום. ניגשנו למשרד של הקמפ כי רצינו לבטל את הלילה הנוסף שבו תכננו להשאר בקמפ. ליד המשרד היתה קבוצה של אנשים ונראה היה שכולם מאד טרודים...ניגשתי לדלפק וביקשתי לבטל את הלילה הנוסף. הריינג'רית חייכה אלי ואמרה שכמובן שאין בעיה לבטל, הרי ממילא סוגרים את הפארק ומחזירים לכולם את הכסף. לא הבנתי בהתחלה מה היא אומרת - הייתי בטוחה שהיא צוחקת ומתבדחת איתי. ואז הופיעה ריינג'רית נוספת, הן התחילו לדבר ביניהן ולאט לאט הבנתי שבאמת סוגרים את הפארק. קבוצת האנשים שעמדו במשרד התחילו לדבר ביניהם - כולם היו מאד נסערים וכועסים על ההחלטה התמוהה והמוזרה הזאת. בהמשך התברר לנו כי לאור המשבר הפיסקלי בארה"ב (כך קוראים לזה פה) כל הגופים הממשלתיים נסגרים לאלתר. בכלל זה עומדים , כמובן, גם הפארקים הלאומיים. המשמעות מבחינתנו היא שכמעט כל הטיול שלנו מתוכנן עפ"י פארקים אלה - כל המקומות הכי יפים בארה"ב, המפורסמים ביותר, אלה שאנחנו מכירים מהתמונות - הכל סגור. החל מהיום - כולל הילוסטון.
מבירור קצר עם הריינג'רית, הבנו שלפארק הבא שהיה בתכנון - הגרנד טיטון - כבר לא נוכל להכנס. גם הפארק הזה כבר סגור. מה שכן, הבנו שאם אנחנו כבר בתוך הפארק, מותר לנו להמשיך לנסוע בכבישים שבתוך הפארק. אז החלטנו שאם "מעיפים" אותנו מהיילוסטון, לפחות נראה היום כמה שיותר. זה המקום לציין שהיילוסטון הוא פארק "קטן", בערך כמו שליש ממדינת ישראל. כך שבאותו יום, מהרגע שהבנו שצריך לעזוב, התחלנו לנסוע, והמשכנו בנסיעה, ונסענו ונסענו ונסענו וראינו כמעט את כל הפארק המדהים הזה - כמובן שאסור היה לנו ממש לטייל בשבילי הפארק, בטח שלא לעצור לטיול רגלי ארוך.
אז המסלול שלנו לאותו היום התחיל בקמפגראונד של המדיסון, משם המשכנו לתחנת הריינג'רים באולד פיית'פול כדי לקבל מושג על מצב הכבישים בפארק, גם לאור הקרח והשלג וגם בעיקר לאור סגירת הפארק. שם קיבלנו מידע משמח - הדרך לכיוון העיר קודי פתוחה, מה שאומר שנוכל לבקר היום גם בעמק הלמאר, באיזור הצפון מזרחי של הפארק. חוץ מזה, כמעט כל הכבישים בפארק פתוחים. לאור הבשורות הטובות, התמלאנו באנרגיות חדשות. בשלב זה הילדים עדיין היו במיטות. וכך, בעוד הם חצי ישנים, התחלנו בנסיעה.
מהאולד פיית'פול, המשכנו לכיוון הפישינג ברידג', לאורך אגם היילוסטון הענק ודרך עמק היידן המקסים, ומשם לכיוון הקניון וויליג'. בדרך עצרנו לראות את בריכות הבוץ המבעבעות ואת הר הגעש הבוצי המתפרץ. יצאנו מהקרוואן ופגשנו את אחד מבין עשרות הריינג'רים שהיו פזורים בפארק - הוא ביקש מאתנו שנמשיך בנסיעה כי אסור לרדת לשבילי הפארק ואסור לעצור. דיברנו איתו קצת על המשבר הכלכלי ובסופו של דבר, הוא היה מאד נחמד והרשה לנו לרוץ לראות את הבריכות. אחרי שראינו את הבריכות בוץ בדקה וחצי בערך, חזרנו לקרוואן והמשכנו בדרכנו. הסברנו לילדים שהיום רק נוסעים...הסברנו גם את המשמעות של סגירת הפארקים ואת העובדה שהנסיעה היום ארוכה במיוחד כי אנחנו רוצים להספיק לראות את הפארק לפני סגירתו. אז זהו, מרגע זה - כל אחד תפס מסך ויאללה, ממשיכים בנסיעה.
באיזור הקניון וויליג' נגלה לפנינו הגראנד קניון של היילוסטון - לדעתנו, פי מליון יותר מדהים ויפה מהגראנד קניון האמיתי. הספקנו, ממש בחטף, להציץ על המפלים האדירים שזורמים לתוך קניון היילוסטון. ראינו עוד כמה "פליטים" כמונו, שממהרים לנקודות התצפית כדי להספיק לראות את המראות המהממים לפני שסוגרים את הפארק. בתכנון המקורי שלנו רצינו לעשות כמה מסלולי הליכה באיזור הזה של הפארק אבל הסתפקנו כרגע רק בתצפיות.
מהקניון וויליג' המשכנו לכיוון נוריס בו ביקרנו ביום הראשון. עכשיו המקום כבר היה סגור. איזה מזל היה לנו שהספקנו לראות אותו ביום הראשון. חלפנו על פניו במהירות והמשכנו לכיוון הממות' - שוב, מקום שכבר ראינו אבל רצינו לחלוף עליו בדרכנו לאיזור הלמאר. בממות' היתה לנו הפתעה סמוך לבניין הדואר - עשרות אלקים ישבו על הדשא, להקה שלמה ובראשה האלק הזכר, ראש השבט עם הקרניים האדירות. עמדנו שם כמה דקות וצילמנו אותם מכל זווית אפשרית.
מהממות' המשכנו מזרחה לכיוון היציאה הצפון מזרחית של הפארק. בדרך חולפים על פני עמק הלמאר - איזור שידוע בחיות הרבות שנמצאות בו, איזור פחות מתוייר ומוכר בפארק. מאד מאד רצינו לבקר באיזור זה וקיווינו שגם נמצא בו חיות. כבר בדקות הראשונות של הנסיעה בעמק הלמאר, משתנה הנוף לפראי יותר, כאילו הדרך נפתחת, נעלמים העצים והיערות ומתחילים לראות אופק. אבל מבחינתנו, הכי כייף היה פתאום לראות עדרים גדולים של ביזונים. נכון, כבר ראינו מלא ביזוזנים בשלושת הימים האחרונים אבל לא כך. לא כשהם רועים בשדות הפתוחים בלהקות ענקיות. באיזשהו שלב, אחרי שלא אכלנו כלום מהבוקר, הילדים כבר החלו לגלות סימני עצבנות קשים מרעב - החלטנו לעצור לצד הכביש כשממולנו נמצא עדר גדול של ביזונים. חגי והבנים יצאו למטווח קצר לחילוץ עצמות, אני ויובל הכנו שניצלים ופתאום שמנו לב שהביזונים מתחילים לרדת לכיוון הכביש. לא עברו כמה דקות וכל העדר חלף על פני הקרוואן והמראות שראינו - עגל שיונק מאימו, שני ביזונים בקרב ראש אל ראש ועוד ועוד. היתה פשוט חווייה מדהימה. ועוד באותה ארוחת צהריים לצד הכביש - ריינג'ר נוסף שעבר בפארק, ראה את הקרוואן שלנו ונכנס להגיד שלום ובעיקר כדי לוודא שאנחנו מודעים לעובדה שהפארק סגור. הוא כל כך התלהב מהקרוואן ומארבעת הילדים והיה כל כך נחמד , שהזמנו אותו להצטרף לארוחה. הוא לא יכול היה לשבת איתנו אבל מאד התעניין בריחות מהמחבת...ציידנו אותו בצלחת עם שניצלים וכוס מרק חם ונפרדנו לשלום. אחרי הארוחה המשכנו בנסיעה. ראינו עוד עשרות ביזונים ואז פתאום חגי קלט רכב שעצר לפנינו - מה הם ראו? באופק הרחוק ראינו זאב בודד. מיד יצאנו לתצפית ולצילומים. זהו - ראינו כמעט את כל החיות שבגללן היילוסטון כל כך מפורסם. רק עם דובי הגריזלי לא היה לנו מזל.....
בסופו של יום ולאחר 215 ק"מ, הגענו ליציאה הצפון מזרחית של פארק היילוסטון. נפרדנו מהפארק המדהים הזה. אמנם רק שלושה ימים היינו בו אבל המראות שראינו - אי אפשר לתאר במילים. אז זהו, נפרדים מהילוסטון , וכרגע - נפרדים בעצם מהפארקים הלאומיים עד שהקונגרס יאשר את התקציב ויפתחו את הפארקים מחדש....
עכשיו יש לפנינו רק עוד 115 ק"מ עד העיר קודי, אליה אנחנו אמורים להגיע עד הערב. מכיוון שהדרך הנופית "שן הדוב" נסגרה ערב מזג האויר, בחרנו לנסוע בדרך הנופית החלופית "צ'יף ג'וזף" העוברת דרך רכס הרים משגע ומובילה כמעט עד לעיר קודי. לאורך כל הדרך צוקים גבוהים, חוות משגעות, סוסים באחו ואופק בלתי נגמר שמזכיר ממש, אבל ממש, את סרטי המערב הפרוע. ברגעים מסויימים בדרך, אפשר היה לדמיין את ג'ון ויין רוכב על אחד ההרים שמולנו...תחושה שכאילו הנוף הזה מוכר לנו וכבר ראינו אותו בעבר...
לאחר נסיעה ארוכה ומפותלת, הגענו סוף סוף לעיר קודי הקרוייה על שמו של גיבור המערב הפרוע ויליאם-ביל קודי. מצאנו לנו קמפ נחמד ממש התוך העיר והתמקמנו לנו לשהות ממושכת בעיר. על כך נפרט בפוסט הבא, אבל לפני זה, תמונות אחרונות בהחלט מהיילוסטון.
אגם היילוסטון
בריכות הבוץ - mud volcano
עמק היידן
המפלים בקניון היילוסטון
הגראנד קניון של היילוסטון - איזה עוצמה של הטבע, מחזה מדהים!
עדר האלקים בממות'
עמק הלמאר
ו...אוטוטו יוצאים המפארק
שער היציאה הצפון מזרחית - ביי ביי יילוסטון
וזאת העיירה הראשונה שרואים מיד עם היציאה מהפארק - קוק סיטי (שני בתים וחצי...).
הדרך הנופית "ציף ג'וזף" - בדרכנו לקודי
ועוד חיה אחרונה לקינוח - אנטילופת פרוגהורן.
מבירור קצר עם הריינג'רית, הבנו שלפארק הבא שהיה בתכנון - הגרנד טיטון - כבר לא נוכל להכנס. גם הפארק הזה כבר סגור. מה שכן, הבנו שאם אנחנו כבר בתוך הפארק, מותר לנו להמשיך לנסוע בכבישים שבתוך הפארק. אז החלטנו שאם "מעיפים" אותנו מהיילוסטון, לפחות נראה היום כמה שיותר. זה המקום לציין שהיילוסטון הוא פארק "קטן", בערך כמו שליש ממדינת ישראל. כך שבאותו יום, מהרגע שהבנו שצריך לעזוב, התחלנו לנסוע, והמשכנו בנסיעה, ונסענו ונסענו ונסענו וראינו כמעט את כל הפארק המדהים הזה - כמובן שאסור היה לנו ממש לטייל בשבילי הפארק, בטח שלא לעצור לטיול רגלי ארוך.
אז המסלול שלנו לאותו היום התחיל בקמפגראונד של המדיסון, משם המשכנו לתחנת הריינג'רים באולד פיית'פול כדי לקבל מושג על מצב הכבישים בפארק, גם לאור הקרח והשלג וגם בעיקר לאור סגירת הפארק. שם קיבלנו מידע משמח - הדרך לכיוון העיר קודי פתוחה, מה שאומר שנוכל לבקר היום גם בעמק הלמאר, באיזור הצפון מזרחי של הפארק. חוץ מזה, כמעט כל הכבישים בפארק פתוחים. לאור הבשורות הטובות, התמלאנו באנרגיות חדשות. בשלב זה הילדים עדיין היו במיטות. וכך, בעוד הם חצי ישנים, התחלנו בנסיעה.
מהאולד פיית'פול, המשכנו לכיוון הפישינג ברידג', לאורך אגם היילוסטון הענק ודרך עמק היידן המקסים, ומשם לכיוון הקניון וויליג'. בדרך עצרנו לראות את בריכות הבוץ המבעבעות ואת הר הגעש הבוצי המתפרץ. יצאנו מהקרוואן ופגשנו את אחד מבין עשרות הריינג'רים שהיו פזורים בפארק - הוא ביקש מאתנו שנמשיך בנסיעה כי אסור לרדת לשבילי הפארק ואסור לעצור. דיברנו איתו קצת על המשבר הכלכלי ובסופו של דבר, הוא היה מאד נחמד והרשה לנו לרוץ לראות את הבריכות. אחרי שראינו את הבריכות בוץ בדקה וחצי בערך, חזרנו לקרוואן והמשכנו בדרכנו. הסברנו לילדים שהיום רק נוסעים...הסברנו גם את המשמעות של סגירת הפארקים ואת העובדה שהנסיעה היום ארוכה במיוחד כי אנחנו רוצים להספיק לראות את הפארק לפני סגירתו. אז זהו, מרגע זה - כל אחד תפס מסך ויאללה, ממשיכים בנסיעה.
באיזור הקניון וויליג' נגלה לפנינו הגראנד קניון של היילוסטון - לדעתנו, פי מליון יותר מדהים ויפה מהגראנד קניון האמיתי. הספקנו, ממש בחטף, להציץ על המפלים האדירים שזורמים לתוך קניון היילוסטון. ראינו עוד כמה "פליטים" כמונו, שממהרים לנקודות התצפית כדי להספיק לראות את המראות המהממים לפני שסוגרים את הפארק. בתכנון המקורי שלנו רצינו לעשות כמה מסלולי הליכה באיזור הזה של הפארק אבל הסתפקנו כרגע רק בתצפיות.
מהקניון וויליג' המשכנו לכיוון נוריס בו ביקרנו ביום הראשון. עכשיו המקום כבר היה סגור. איזה מזל היה לנו שהספקנו לראות אותו ביום הראשון. חלפנו על פניו במהירות והמשכנו לכיוון הממות' - שוב, מקום שכבר ראינו אבל רצינו לחלוף עליו בדרכנו לאיזור הלמאר. בממות' היתה לנו הפתעה סמוך לבניין הדואר - עשרות אלקים ישבו על הדשא, להקה שלמה ובראשה האלק הזכר, ראש השבט עם הקרניים האדירות. עמדנו שם כמה דקות וצילמנו אותם מכל זווית אפשרית.
מהממות' המשכנו מזרחה לכיוון היציאה הצפון מזרחית של הפארק. בדרך חולפים על פני עמק הלמאר - איזור שידוע בחיות הרבות שנמצאות בו, איזור פחות מתוייר ומוכר בפארק. מאד מאד רצינו לבקר באיזור זה וקיווינו שגם נמצא בו חיות. כבר בדקות הראשונות של הנסיעה בעמק הלמאר, משתנה הנוף לפראי יותר, כאילו הדרך נפתחת, נעלמים העצים והיערות ומתחילים לראות אופק. אבל מבחינתנו, הכי כייף היה פתאום לראות עדרים גדולים של ביזונים. נכון, כבר ראינו מלא ביזוזנים בשלושת הימים האחרונים אבל לא כך. לא כשהם רועים בשדות הפתוחים בלהקות ענקיות. באיזשהו שלב, אחרי שלא אכלנו כלום מהבוקר, הילדים כבר החלו לגלות סימני עצבנות קשים מרעב - החלטנו לעצור לצד הכביש כשממולנו נמצא עדר גדול של ביזונים. חגי והבנים יצאו למטווח קצר לחילוץ עצמות, אני ויובל הכנו שניצלים ופתאום שמנו לב שהביזונים מתחילים לרדת לכיוון הכביש. לא עברו כמה דקות וכל העדר חלף על פני הקרוואן והמראות שראינו - עגל שיונק מאימו, שני ביזונים בקרב ראש אל ראש ועוד ועוד. היתה פשוט חווייה מדהימה. ועוד באותה ארוחת צהריים לצד הכביש - ריינג'ר נוסף שעבר בפארק, ראה את הקרוואן שלנו ונכנס להגיד שלום ובעיקר כדי לוודא שאנחנו מודעים לעובדה שהפארק סגור. הוא כל כך התלהב מהקרוואן ומארבעת הילדים והיה כל כך נחמד , שהזמנו אותו להצטרף לארוחה. הוא לא יכול היה לשבת איתנו אבל מאד התעניין בריחות מהמחבת...ציידנו אותו בצלחת עם שניצלים וכוס מרק חם ונפרדנו לשלום. אחרי הארוחה המשכנו בנסיעה. ראינו עוד עשרות ביזונים ואז פתאום חגי קלט רכב שעצר לפנינו - מה הם ראו? באופק הרחוק ראינו זאב בודד. מיד יצאנו לתצפית ולצילומים. זהו - ראינו כמעט את כל החיות שבגללן היילוסטון כל כך מפורסם. רק עם דובי הגריזלי לא היה לנו מזל.....
בסופו של יום ולאחר 215 ק"מ, הגענו ליציאה הצפון מזרחית של פארק היילוסטון. נפרדנו מהפארק המדהים הזה. אמנם רק שלושה ימים היינו בו אבל המראות שראינו - אי אפשר לתאר במילים. אז זהו, נפרדים מהילוסטון , וכרגע - נפרדים בעצם מהפארקים הלאומיים עד שהקונגרס יאשר את התקציב ויפתחו את הפארקים מחדש....
עכשיו יש לפנינו רק עוד 115 ק"מ עד העיר קודי, אליה אנחנו אמורים להגיע עד הערב. מכיוון שהדרך הנופית "שן הדוב" נסגרה ערב מזג האויר, בחרנו לנסוע בדרך הנופית החלופית "צ'יף ג'וזף" העוברת דרך רכס הרים משגע ומובילה כמעט עד לעיר קודי. לאורך כל הדרך צוקים גבוהים, חוות משגעות, סוסים באחו ואופק בלתי נגמר שמזכיר ממש, אבל ממש, את סרטי המערב הפרוע. ברגעים מסויימים בדרך, אפשר היה לדמיין את ג'ון ויין רוכב על אחד ההרים שמולנו...תחושה שכאילו הנוף הזה מוכר לנו וכבר ראינו אותו בעבר...
לאחר נסיעה ארוכה ומפותלת, הגענו סוף סוף לעיר קודי הקרוייה על שמו של גיבור המערב הפרוע ויליאם-ביל קודי. מצאנו לנו קמפ נחמד ממש התוך העיר והתמקמנו לנו לשהות ממושכת בעיר. על כך נפרט בפוסט הבא, אבל לפני זה, תמונות אחרונות בהחלט מהיילוסטון.
אגם היילוסטון
בריכות הבוץ - mud volcano
עמק היידן
המפלים בקניון היילוסטון
הגראנד קניון של היילוסטון - איזה עוצמה של הטבע, מחזה מדהים!
עדר האלקים בממות'
עמק הלמאר
ו...אוטוטו יוצאים המפארק
שער היציאה הצפון מזרחית - ביי ביי יילוסטון
וזאת העיירה הראשונה שרואים מיד עם היציאה מהפארק - קוק סיטי (שני בתים וחצי...).
הדרך הנופית "ציף ג'וזף" - בדרכנו לקודי
ועוד חיה אחרונה לקינוח - אנטילופת פרוגהורן.
איזה כיף לנחות בארץ ולדעת שיש לי עוד פוסט לקרוא..עשית לי נחיתה רכה!
השבמחקנשיבוק לכולם
ממש תמונות לנשיונל ג'יאוגרפיק! פשוט תענוג לראות:) ודינה אני מאמצת את הנשיבוק שלך.. אז נשיבוק לכולם :*
השבמחקכפי שכתבתי לכם בוואטס אפ פשוט כייף לקרןא זה כאילו אני אתכם וכד יותר כייף לראןת כמה שאתם נראים נהדר ושמחים ומאושרים. מחכה לתמחנות והפוסט הבאים ובעיקר לפגישה שלנו בווגאס המון נישוקים ןחיבוקים סבתא
השבמחקראיתם זאב!!!!!! איזה כיף לכם!!!! ראינו אולי חמישים דובים, אבל זאבים, למרות שהשקענו הרבה מאמצים בעמק לאמאר, בתצפיות עם הזריחה ועם השקיעה, לא הצלחנו לראות. זאב!!! זה שווה כמעט כמו פומה!!!
השבמחק