יום ראשון, 27 באפריל 2014

וושינגטון די.סי - עשרה ימים מלאי הסטוריה, מוזיאונים, אנדרטאות, הליכות רגליות ופריחת דובדבן מהממת!


ההגעה לוושינגטון לוותה בהתרגשות רבה. חגי ואני מאד רצינו כבר לראות את כל האנדרטאות המרשימות, הפסלים שראינו בסרטים והבניינים המפוארים. הילדים רצו להגיע לכאן בעיקר בגלל שזה כבר סימן שאנחנו אוטוטו לקראת הסוף...וגם כי היתה איזה תקווה קלושה שאולי נראה את אובמה מנופף לשלום מהבית הלבן. בכל אופן, דווקא הבית הלבן היה הכי פחות מרשים...הילדים ציינו שזה ממש מקום עלוב בשביל נשיא...

הגענו לוושינגטון לאחר סופת קור נוראית שהצליחה לחסל את כל הפריחה של הדובדבן. בכל זאת ולמרות הקור, נשארו בבירה עצים פורחים ואנחנו יכולנו להנות מפריחה מהממת. חוץ מזה, העיר כולה פורחת במליוני צבעוניים שפזורים בגינות הציבוריות, אירוסים משגעים ועוד ועוד.
התמקמנו בקמפ הקרוואנים צ'רי היל שהינו הקמפ הקרוב ביותר לעיר. מפה יוצא בכל שעה אוטובוס המוביל ישירות לתחנת המטרו - סה"כ נסיעה שאורכת קרוב לשעה ואנחנו ממש במרכז העיר. הזמנו 7 לילות והוספנו עוד שלושה. הקמפ עצמו מפנק ביותר: תמורת סכום מאד לא סמלי - 68$ ללילה - מקבלים פה את כל השירותים הרגילים - חשמל, מים, מקלחות מפנקות ובתוספת יש פה מועדון מדליק עם טלויזיה ענקית וכבלים, אינטרנט מצויין, שתי בריכות (שלצערנו לא זכינו לנפוש בהן מפאת מזג האויר הקר), סאונה, גקוזי , בית קפה וגולת הכותרת של חגי - חדר כושר.
חוץ מזה, זה הקמפ היחידי בכל הטיול שלנו שבו ראינו עשרות משפחות עם ילדים. נגה זכתה אפילו למשחקים עם ילדים בגן השעשועים הנחמד שבקמפ. קצת הזכיר את המושב...
במהלך עשרת הימים כאן חרשנו את העיר חריש עמוק ביותר וגם הספקנו "לנפוש" בסיקס פלאגס הקרוב של מדינת מרילנד. תמי ואסף היו עוד איתנו בארבעת הימים הראשונים ואחר כך נפרדנו מהם וקיבלנו בשמחה את סבתא אסתר, שמצטרפת אלינו לשבועיים הקרובים. עשרת הימים בוושינגטון היו מלאי מראות: הסטוריה אמריקאית במיטבה וגם הסטוריה עולמית שהילדים נחשפו אליה. לרגע לא היה משעמם וכל בניין הצליח להוציא מאתנו קריאות התפעלות והתלהבות. וכמובן מוזיאונים רבים והמון המון הליכות ארוכות ברגל...
הפוסט הזה הוא אוסף של תמונות מהבירה הנהדרת הזאת.


הבית הלבן - ממש מרחוק...

האנדרטה למלחמת העולם ה-2


ברקע מרחוק ניצבות המדרגות לאנדרטת לינקולן







ביום הראשון, צועדים לאורך "בריכת ההשתקפות": מצד אחד אנדרטת וושינגטון - האובליסק המפורסם של העיר, ומהצד השני - אנדרטת לינקולן המשקיף על האומה.
 בעודנו הולכים לצד המים החל ויכוח סוער בין הילדים - מאיזה שיח יצאה ג'ני לפגוש את פורסט במהלך עצרת השלום שהתקיימה סביב האנדרטה ובריכת ההשתקפות...
הסבר: בין מאות הסרטים שראינו השנה בקרוואן, הסרט "פורסט גאמפ" מאד מאד אהוב על הילדים. עם ההגעה לוושינגטון, פתאום הרבה קטעים מהסרט הפכו למציאות. כך היה בבריכת ההשתקפות ואחר כך באנדרטה לזכר מלחמת וייטנאם..

 אנדרטת וושינגטון
 אנדרטת לינקולן


המחזה הזה ממדרגות אנדרטת לינקולן הוא באמת באמת אחד המחזות היפים והמרגשים של העיר.



ופה אנחנו אוספים את חוברת הג'וניור של ה"מול" - איזור כל האנדרטאות של העיר. קצת מקשים עלינו פה: צריך לאסוף 6 דפי משימות בסך הכל מהאנדרטאות הפזורות במול. אנחנו מתחילים באיסוף המשימות ומתחילים בעבודה...





תמונת מחזור מרשימה!



שלושת החיילים בפתחה של אנדרטת וייטנאם


על גבי האנדרטה רשומים כל שמות החיילים שנהרגו במלחמה - מעל 58000.


ופה אנחנו אוספים את דף המשימות השני ומספרים לילדים על המלחמה ההיא...


ולאחר הליכה ממושכת ומאומצת, כולם גוועים ברעב. עוצרים ב"גזלן" הראשון על הדרך וקונים ארוחת נקניקיות לכולם במחיר מופקע. לכל אורך ה"מול" אין אף מסעדה/בית קפה או כל מזון מהיר שמתאים לילדים. רק מלא משאיות אוכל שפזורות לצד הכביש. אחרי הפעם הזאת כבר השתכללנו ולמחרת הבאנו איתנו סנוויצ'ים, שתיה, ועשינו פיקניק לתפארת.






אנחנו בדכנו לקפיטול היל. ביציאה מתחנת המטרו אנחנו נתקלים בפעמון שזכיר את פעמון החירות המפורסם.


נכנסים לשכונת הקפיטול וברקע כבר מזהים את בניין הפרלמנט.





















פיקניק בצל עצי הדובדבן





נכנסים לתוך שכונת קפיטול היל המהממת. מכל עבר בתים צבעוניים ופריחות יפיפיות.













פתאום אנחנו מגיעים ללא כל תכנון, לאמצע השכונה. פה מתקיים אירוע מרכזי של הכנסיה לכבוד חג הפסחא. מדובר בהפנינג לכל ילדי השכונה, מלא דוכני הגרלות, ביתני הפעלות, פופקורן וסוכר על מקל ושתיה חופשית לכולם. חוץ
 מזה יש פת תחרות איסוף של ביצי הפתעות - בקיצור, חגיגה!









בשלב הראשון מפזרים את ביצי ההפתעה על הדשא,
 
היכון, צא!!!



איזה שלל, ואיזה אושר!







אפילו מצאנו את עץ הפסחא...


ולסיום השיטוט בשכונת קפיטול היל, אנחנו מגיעים לאיסטרן מרקט - מקום צבעוני ונחמד.



משם אנחנו ממשיכים במטרו לצ'יינה טאון.
הכניסה לשכונה מאד מרשימה אבל בסה"כ מדובר בשתי חנויות בקושי. מזל שאסף מצא את החרב המדוברת.



בדרך חזרה במטרו, פותחים שולחן...יובל והסלט...


יום נוסף בעיר - חגי ואני לבד. משאירים את הילדים בקמפ ויוצאים למסע רגלי בקצה האחר של העיר. אנחנו בדרכנו לאנדרטת איוו ג'ימה - אולי האנדרטה המפורסמת ביותר מכל הסרטים...וזה המקום שחגי הכי הכי רצה לראות בעיר. האנדרטה לזכרם של חיילי המארינס שנלחמו בכל המלחמות של ארה"ב. אבל היא מיוחדת בשל היותה העתק מדוייק של צילום עתונאי שצולם בזמן אמת לאחר הקרב במלחמת העולם ה-2, על איוו ג'ימה.







ליד האנדרטה, עומד מגדל פעמונים שניתן לאמריקאים ע"י העם ההולנדי. לידו מאות צבעוניים.




לאחר מכן, אנחנו ממשיכים לבית הקברות הצבאי ארלינגטון. רק בשביל לראות את סצינת הסיום של הסרט "שיער"...


וכמובן שמצאנו גם חיילים יהודיים.





ושוב בניין הקפיטול מרחוק.


האנדרטה למלחמת העולם ה-2.


אנדרטה לזכר מרטין לותר קינג



ועל רקע השקיעה - אנדרטת ג'פרסון המקסימה.



עושים יום הפוגה מאנדרטאות והסטוריה...ומבלים במקום האהוב ביותר על הילדים.


















ושוב בעיר - הפעם במוזיאון הטבע הענק. בילינו במקום הזה קרוב ליום שלם אבל הכי אהבנו את הדינוזארים...





וגם את המיצגים של האדם הקדמון






מוזיאון הסמית'סוניאן (רק צילמנו מבחוץ)


יום נוסף - הפעם הולכים ישירות לבית הלבן. וזאת החזית המאד מאכזבת...





דווקא החזית האחורית יותר מרשימה וגם יותר מוכרת..
את אובמה לא פגשנו..



אח"כ המשכנו למוזיאון התעופה והחלל. על הדרך, מצאנו פתאום סניף קטנטן של מקדונלדס. מה רבה היתה השמחה...

מוזיאון החלל - על אף היותו מרשים ביותר, אותנו לא ממש הצליח לרגש. פה אנחנו כבר אחרי שבוע בעיר. מרגישים כבר את עייפות החומר ממוזיאונים ואנדרטאות...חוץ מזה שעם כל הכבוד למוזיאון, הוא ממש רחוק שנות אור מהחוויה המדהימה של מרכז החלל בקנדי או ספינת המידוויי בסן דייגו.



יום נוסף - עושים השלמות ב"מול" - הפעם עם סבתא אסתר. הולכים לאנדרטת חיילי קוריאה ובזאת מסיימים גם חוברת המשימות של הג'וניור פרוגרם.



נשבעים כמובן, והריינג'רית ממש יוצאת מגדרה מרוב התלהבות מכמות הבאדג'ים שברשותנו, ועוד יותר מהרצינות שהילדים הפגינו במילוי החוברת. כל כך מתלהבת שהיא שולחת אותנו למשרד המרכזי לקבל גם פאטץ בנוסף לבאדג'.





הפסל של אלברט אינשטיין




וזהו - חוזרים לקמפ במטרו ונפרדים סופית מוושינגטון.


 

ועוד ממש בקטנה - ממש לפני סיום, חזרנו היום לביקור אחרון בעיר - רק חגי ואני עם סבתא אסתר. נכנסנו למוזיאון השואה שהיה מאד מרשים. אם כי לדעתנו "יד ושם" הרבה יותר מרגש, עוצמתי ומרשים.
את היום קינחנו בשוק הדגים של וושינגטון לארוחה מן הים - השוק מקסים, מלא בכל טוב, הכל נראה טרי ומגרה. עמדנו שעות בתור כדי לאכול. האוכל לעומת זאת, לא היה מדהים. נחמד ולא יותר. חזרנו לקמפ לכביסות אחרונות, סיום חובותינו לבלוג ומנוחה. מחר אנחנו יוצאים שוב לדרכים, הפעם אנחנו בדרכנו צפונה אל עבר מפלי הניאגרה דרך מדינות פנסילבניה וניו יורק. עדכונים בקרוב.