הקדמה
הביקור ביילוסטון מצריך פוסט בפני עצמו, ולו רק מפני שהמקום הזה עצום בגודלו ועוד יותר עצום בתופעות הטבע המדהימות שקיימות בו, מגוון החיות שמסתובבות בו באופן חופשי והנופים המדהימים עוצרי הנשימה. לכן, הפוסט הזה, כולו מוקדש לפארק המהמם הזה.
את הביקור בפארק תכננו במקור לשבוע ימים. בפועל, ממשלת ארה"ב סידרה לנו שביתה וסגירה מוחלטת של כל הפארקים הלאומיים. לכן, בצער רב, הספקנו להיות בפארק רק שלושה ימים. אמנם ראינו כמעט את הרוב אבל לא כמו שתכננו. הסיכום שלנו של היילוסטון מחולק לפי שלושת הימים בהם טיילנו בפארק.
לאחר היום האתגרי הכייפי ביותר בביג סקיי, התחלנו בנסיעה לכיוון העיר ווסט יילוסטון הנמצאת בפאתי הכניסה המערבית לפארק. הדרך לווסט יילוסטון עוברת לצד נהר הגלאטין ולכל אורך הדרך אפשר לראות קטעים מהנהר. מיותר לציין שהדרך כולה שופעת במים, ירוק מכל פינה, מלא לודג'ים פזורים לאורך הנהר, בקתות אירוח, חוות רכיבה ועוד ועוד. פשוט מקסים.
הגענו לווסט יילוסטון והתמקמנו בקמפ של KOA במקום. הקמפ היה די מאכזב שכן הוא עמד בפני סגירה לעונה. אנחנו ממש תפסנו אותם יומיים לפני הסגירה ולא נראה שהיה להם כל כך חשק לאורחים...בכל אופן, המקום היה עם חיבורים לחשמל ומים, מכונות כביסה וכל מה שצריך, והכי חשוב - קירבתו לכניסה לפארק יילוסטון. החלטנו להשאר.
יום 1
נכנסנו לפארק בסביבות 10 בבוקר דרך הכניסה המערבית. הכניסה ממש צמודה לעיר ווסט יילוסטון והיא במרחק של כמה מיילים ספורים מהעיר. היעד שלנו ליום זה היה אגן נוריס - מקום שבו יש מצבור של גייזרים ובריכות מינרליים. קבענו שאם יישאר זמן, נמשיך לאיזור הממות' בצפון הפארק. כבר בדקות הנסיעה הראשונות, התגלה מולנו נהר המדיסון. לצד הנהר, התחלנו להבחין בחיות - במקרה זה היו אלה איילים - שילוו אותנו לכל אורך שלושת הימים. עוד דבר שהלהיב אותנו מאד - דייגי ה-fly fishing שעמדו לכל אורך הנהר, בקור עז, ונהנו מהדיג. פשוט תופעה.
ההתקדמות בפארק היא איטית מאד, נוסעים במהירות של 35-45 מייל לשעה וכל הזמן מסתכלים לצדדים. לאיפה שלא מסתכלים, יש מראות עוצרי נשימה, נופים מדהימים ובעיקר חיות. פתאום, ככה על הדרך, ראינו את הבאפלו/הביזון הראשון שלנו. וואי, איזה התלהבות. ואז עוד אחד, ועוד אחד. ופתאום עדר שלם. מראות שרואים רק בסרטי טבע. השיא היה שכשהתקרבנו לנוריס, ראינו שורה של מכוניות שעצרו בצד הדרך. כמובן שגם אנחנו עצרנו. כולנו ראינו 3 ביזונים ולאט לאט הם התקרבו דווקט לקרוואן שלנו. לא עברו כמה דקות ואחד הביזונים ממש עמד בצמוד לשמשת החלון של הקרוואן. ממש ראינו לו את האישונים בעיניים - עד כדי כך קרוב אלינו.
בדרך לנוריס, עצרנו במפלי גיבון היפים. ירד כבר גשם רציני כך שרצנו מהקרוואן, צילמנו והמשכנו. ככל שהדרך הלכה והתקרבה, התחלנו לראות ענני עשן מרחוק וגם יכולנו להריח ריח עז של גופרית. ואז הגענו לאגן נוריס. אזור ענק של ברכות מינרליים, מים רותחים וגייזרים. אין מילים לתאר את המקום המהמם הזה. הלכנו על שבילי עץ בין הבריכות - היה יום קפוא ופשוט התחממנו לנו מהאדים הרותחים שעולים מן האדמה. המראות - לא מהעולם הזה. תופעת טבע מיוחדת במינה, משהו אחר, פראי, מפחיד ומהמם בו זמנית. אני חייבת לציין שזה המקום שהילדים באמת התלהבו מהנוף...לא עוד "סתם" אגם אלא משהו באמת אחר. מכיוון שהמילים עושות עוול לתיאור התופעה הזאת, מצרפת כמה תמונות...
נהר המדיסון
מפלי גיבון - קצת אחרי צומת מדיסון, לכיוון נוריס
ואז פתאום מתחילים לראות מרחוק עשן של שריפה, אבל זה לגמרי בוקע מבטן האדמה....מלא אדים שמרחפים מעל הפארק.
וכמובן הביזונים. לא שבענו מהם.
וכך נראה אגן נוריס מלמעלה, מחזה סוריאליסטי של אש ועשן, וחבל שאי אפשר להעביר בתמונות גם א הרעש והריח...מדהים!
אחרי שסיימנו בנוריס, השעה היתה כבר חמש וחצי. התלבטנו אם להמשיך לממות' או לחזור לקמפ שלנו. הילדים כבר רצו לחזור אבל אנחנו החלטנו שממשיכים. נסענו עוד 21 מייל צפונה לכיוון ממות' - עוד אזור גיאותרמי של היילוסטון. הכביש בקטע זה של הדרך קצת יותר מתפתל, נכנסים למעין מעבר הרים מאד צר וכל הזמן לצד הדרך ישנם אגמונים ונחלים, וכולם מעלים עשן ואדים. בכלל, עכשיו כשהסתיו פה באיזור, השיחים והעלים מתחילים להצבע באדום והמראות יפהפיים. כשהגענו לממות', הילדים כבר לא רצו לרדת מהקרוואן, אז השארנו אותם לענייניהם וירדנו לטיול קצר בטרסות של ממות'. אחר מנוריס, פחות עשן ואדים ובכל זאת מיוחד ויפה יפה.
מעבר הרים צר וגבוה במיוחד בדרך לממות'. קצת קשר עם קרוואן 31 פיט...רעדנו ועבר בשלום.
רק יובל יצאה איתנו לסיבוב בטרסות של ממות'. צדיקה.
כשסיימנו בממות', כל מה שנשאר לנו לאותו יום היה לחזור את כל הדרך שעשינו בחזרה לקמפ של KOA בווסט יילוסטון, מרחק זניח של כמעט 60 מייל.... לפני ההגעה לקמפ עצרנו בעיר, נכנסנו לסופר המקומי והעמסנו את המקרר. אחר כך, גררנו רגליים למקדונלד'ס המקומי, טרפנו בלי הכרה ונסענו עוד כמה מיילים עד לקמפ. התחברנו לחשמל ולמים ויאללה - נפלנו הרוגים. היום השני ביילוסטון - בפוסט הבא.
הביקור ביילוסטון מצריך פוסט בפני עצמו, ולו רק מפני שהמקום הזה עצום בגודלו ועוד יותר עצום בתופעות הטבע המדהימות שקיימות בו, מגוון החיות שמסתובבות בו באופן חופשי והנופים המדהימים עוצרי הנשימה. לכן, הפוסט הזה, כולו מוקדש לפארק המהמם הזה.
את הביקור בפארק תכננו במקור לשבוע ימים. בפועל, ממשלת ארה"ב סידרה לנו שביתה וסגירה מוחלטת של כל הפארקים הלאומיים. לכן, בצער רב, הספקנו להיות בפארק רק שלושה ימים. אמנם ראינו כמעט את הרוב אבל לא כמו שתכננו. הסיכום שלנו של היילוסטון מחולק לפי שלושת הימים בהם טיילנו בפארק.
לאחר היום האתגרי הכייפי ביותר בביג סקיי, התחלנו בנסיעה לכיוון העיר ווסט יילוסטון הנמצאת בפאתי הכניסה המערבית לפארק. הדרך לווסט יילוסטון עוברת לצד נהר הגלאטין ולכל אורך הדרך אפשר לראות קטעים מהנהר. מיותר לציין שהדרך כולה שופעת במים, ירוק מכל פינה, מלא לודג'ים פזורים לאורך הנהר, בקתות אירוח, חוות רכיבה ועוד ועוד. פשוט מקסים.
הגענו לווסט יילוסטון והתמקמנו בקמפ של KOA במקום. הקמפ היה די מאכזב שכן הוא עמד בפני סגירה לעונה. אנחנו ממש תפסנו אותם יומיים לפני הסגירה ולא נראה שהיה להם כל כך חשק לאורחים...בכל אופן, המקום היה עם חיבורים לחשמל ומים, מכונות כביסה וכל מה שצריך, והכי חשוב - קירבתו לכניסה לפארק יילוסטון. החלטנו להשאר.
יום 1
נכנסנו לפארק בסביבות 10 בבוקר דרך הכניסה המערבית. הכניסה ממש צמודה לעיר ווסט יילוסטון והיא במרחק של כמה מיילים ספורים מהעיר. היעד שלנו ליום זה היה אגן נוריס - מקום שבו יש מצבור של גייזרים ובריכות מינרליים. קבענו שאם יישאר זמן, נמשיך לאיזור הממות' בצפון הפארק. כבר בדקות הנסיעה הראשונות, התגלה מולנו נהר המדיסון. לצד הנהר, התחלנו להבחין בחיות - במקרה זה היו אלה איילים - שילוו אותנו לכל אורך שלושת הימים. עוד דבר שהלהיב אותנו מאד - דייגי ה-fly fishing שעמדו לכל אורך הנהר, בקור עז, ונהנו מהדיג. פשוט תופעה.
ההתקדמות בפארק היא איטית מאד, נוסעים במהירות של 35-45 מייל לשעה וכל הזמן מסתכלים לצדדים. לאיפה שלא מסתכלים, יש מראות עוצרי נשימה, נופים מדהימים ובעיקר חיות. פתאום, ככה על הדרך, ראינו את הבאפלו/הביזון הראשון שלנו. וואי, איזה התלהבות. ואז עוד אחד, ועוד אחד. ופתאום עדר שלם. מראות שרואים רק בסרטי טבע. השיא היה שכשהתקרבנו לנוריס, ראינו שורה של מכוניות שעצרו בצד הדרך. כמובן שגם אנחנו עצרנו. כולנו ראינו 3 ביזונים ולאט לאט הם התקרבו דווקט לקרוואן שלנו. לא עברו כמה דקות ואחד הביזונים ממש עמד בצמוד לשמשת החלון של הקרוואן. ממש ראינו לו את האישונים בעיניים - עד כדי כך קרוב אלינו.
בדרך לנוריס, עצרנו במפלי גיבון היפים. ירד כבר גשם רציני כך שרצנו מהקרוואן, צילמנו והמשכנו. ככל שהדרך הלכה והתקרבה, התחלנו לראות ענני עשן מרחוק וגם יכולנו להריח ריח עז של גופרית. ואז הגענו לאגן נוריס. אזור ענק של ברכות מינרליים, מים רותחים וגייזרים. אין מילים לתאר את המקום המהמם הזה. הלכנו על שבילי עץ בין הבריכות - היה יום קפוא ופשוט התחממנו לנו מהאדים הרותחים שעולים מן האדמה. המראות - לא מהעולם הזה. תופעת טבע מיוחדת במינה, משהו אחר, פראי, מפחיד ומהמם בו זמנית. אני חייבת לציין שזה המקום שהילדים באמת התלהבו מהנוף...לא עוד "סתם" אגם אלא משהו באמת אחר. מכיוון שהמילים עושות עוול לתיאור התופעה הזאת, מצרפת כמה תמונות...
נהר המדיסון
מפלי גיבון - קצת אחרי צומת מדיסון, לכיוון נוריס
ואז פתאום מתחילים לראות מרחוק עשן של שריפה, אבל זה לגמרי בוקע מבטן האדמה....מלא אדים שמרחפים מעל הפארק.
וכמובן הביזונים. לא שבענו מהם.
וכך נראה אגן נוריס מלמעלה, מחזה סוריאליסטי של אש ועשן, וחבל שאי אפשר להעביר בתמונות גם א הרעש והריח...מדהים!
אחרי שסיימנו בנוריס, השעה היתה כבר חמש וחצי. התלבטנו אם להמשיך לממות' או לחזור לקמפ שלנו. הילדים כבר רצו לחזור אבל אנחנו החלטנו שממשיכים. נסענו עוד 21 מייל צפונה לכיוון ממות' - עוד אזור גיאותרמי של היילוסטון. הכביש בקטע זה של הדרך קצת יותר מתפתל, נכנסים למעין מעבר הרים מאד צר וכל הזמן לצד הדרך ישנם אגמונים ונחלים, וכולם מעלים עשן ואדים. בכלל, עכשיו כשהסתיו פה באיזור, השיחים והעלים מתחילים להצבע באדום והמראות יפהפיים. כשהגענו לממות', הילדים כבר לא רצו לרדת מהקרוואן, אז השארנו אותם לענייניהם וירדנו לטיול קצר בטרסות של ממות'. אחר מנוריס, פחות עשן ואדים ובכל זאת מיוחד ויפה יפה.
מעבר הרים צר וגבוה במיוחד בדרך לממות'. קצת קשר עם קרוואן 31 פיט...רעדנו ועבר בשלום.
רק יובל יצאה איתנו לסיבוב בטרסות של ממות'. צדיקה.
כשסיימנו בממות', כל מה שנשאר לנו לאותו יום היה לחזור את כל הדרך שעשינו בחזרה לקמפ של KOA בווסט יילוסטון, מרחק זניח של כמעט 60 מייל.... לפני ההגעה לקמפ עצרנו בעיר, נכנסנו לסופר המקומי והעמסנו את המקרר. אחר כך, גררנו רגליים למקדונלד'ס המקומי, טרפנו בלי הכרה ונסענו עוד כמה מיילים עד לקמפ. התחברנו לחשמל ולמים ויאללה - נפלנו הרוגים. היום השני ביילוסטון - בפוסט הבא.
איזה כייף לקרוא ולראות את התמונות ובעיקר לדעת שאתם נהנים ושמחים. המשיכו לבלות, אף שאני מבינה שבקודי אתם בעיקר נחים ויוצרים שגרת בית. ילדים אתם בטח לומדים משהו שקשור לביה"ס מתגעגעים? שימו לב שתגובתי היא על שם זיו כי ככה שה במחשב שלי אין לי מושג למה. מחכה לפוסט הבא לתמונות לסרטון וגם למה שפרסמתם בפייסבוק. נשיקות לכלכם נתראה בעוד חודש בוגאס. אוהבת סבתא
השבמחקהטבלט עובד הללויה מנסה להגיב מכאן ילדים אני שמחה שכייף לכם התמונות מהילוסטון מזכירות לי את הטיול שלי ושל סבא פודה בפארק המשיכו לעשות חיים ובעיקר תזהרו בכל הפעילויות המדהימות שלכם נשיקות בסתא
השבמחקווואו מרשים ביותר! ילדים כל הכבוד! כשעלינו עם הילדים שלנו לחרמון הם רק רצו הביתה ובטוח שלא היה כל כך קר כמו בילוסטון. המשך טיול מוצלח ומהנה. מאיר וברוני
השבמחק