היום בבוקר, חזרנו לארצ'ס לביקור נוסף. פתחנו את היום בטקס השבעה במרכז המבקרים, בו הילדים נשבעו את שבועת הריינג'רים: לשמור על הטבע, להעריך אותו ולספר לאחרים. כמו כל דבר שהאמריקאים עושים, גם את זה הם עושים ברצינות תהומית, כאילו השבועה הזאת זה בערך הדבר החשוב ביותר שיש. הילדים הגישו את החוברות שעליהן עמלו בביקור הראשון, הריינג'ר בדר ביסודיות את התשובות ולאחר מכן השביע אותם וחילק להם את התגים המיוחדים והמיוחלים. היה מקסים!
אחר כך, נסענו לתחילת המסלול שלה-delicate arch - זוהי הקשת המפורסמת ביותר בפארק ומהווה את סמלה של יוטה. הלכנו במסלול לא מאד ארוך - כמעט 6 ק"מ - אבל איזו עליה! כשהגענו למעלה, לאחר מאמצים מרובים, קריאות הוואו לא פסקו לשנייה. מה אני אגיד, אם הייתי מתפייטת, אז אולי הייתי מזכירה את המילה "דמעות", לתיאור הקשת המדהימה הזאת. מראה חד פעמי, עוצר נשימה, עוצמה של הטבע ועוד ועוד.
לאחר מנוחה קלה לצד הקשת, צילומים בכל פוזה אפשרית (יובל מתעקשת שזה דבילי לצלם סתם תמונות נוף. "תפתחו גוגל" - כך היא אומרת לנו בכל פעם. לכן, בכל נוף יש גם העמדות מכוונות למצלמה, כדי שלא יצאו לנו תמונות גוגל...), התחלנו לרדת בחזרה לקרוואן. הדרך למטה לוותה בהליכה מהירה מאד מאד של יואב, כשאני מדדה אחריו, נגה - בחפירות וקידוחים לחגי, ויובל ויונתן ששרים את כל רפרטואר שירי המחנות/טיולים/פסטיבלים/תכניות טלויזיה שהם מכירים. שמרו על מורל גבוה והביאו הרבה כבוד למ.א. אשכול...
סיימנו את היום בקפיצה מהירה לאיזור ה"חלונות" של הפארק לראות עוד כמה קשתות נוספות. פה כבר חגי ירד לבד לצלם ואנחנו נשארנו בקוואן ממוטטים.
רגע לפני שחוזרים לקמפ, עצרנו בדיונה ענקית לגליצ'ות כייפיות במיוחד.
הגענו אחה"צ לקמפ, הכנו ארוחת צהריים-ערב שווה במיוחד, ישבנו לאכול בחוץ נהנים מהחום והשמש.
לסיום, מצרפת תמונות מהיומיים האחרונים ביוטה. קצת הרבה תמונות, פשוט אי אפשר לבחור...
אחר כך, נסענו לתחילת המסלול שלה-delicate arch - זוהי הקשת המפורסמת ביותר בפארק ומהווה את סמלה של יוטה. הלכנו במסלול לא מאד ארוך - כמעט 6 ק"מ - אבל איזו עליה! כשהגענו למעלה, לאחר מאמצים מרובים, קריאות הוואו לא פסקו לשנייה. מה אני אגיד, אם הייתי מתפייטת, אז אולי הייתי מזכירה את המילה "דמעות", לתיאור הקשת המדהימה הזאת. מראה חד פעמי, עוצר נשימה, עוצמה של הטבע ועוד ועוד.
לאחר מנוחה קלה לצד הקשת, צילומים בכל פוזה אפשרית (יובל מתעקשת שזה דבילי לצלם סתם תמונות נוף. "תפתחו גוגל" - כך היא אומרת לנו בכל פעם. לכן, בכל נוף יש גם העמדות מכוונות למצלמה, כדי שלא יצאו לנו תמונות גוגל...), התחלנו לרדת בחזרה לקרוואן. הדרך למטה לוותה בהליכה מהירה מאד מאד של יואב, כשאני מדדה אחריו, נגה - בחפירות וקידוחים לחגי, ויובל ויונתן ששרים את כל רפרטואר שירי המחנות/טיולים/פסטיבלים/תכניות טלויזיה שהם מכירים. שמרו על מורל גבוה והביאו הרבה כבוד למ.א. אשכול...
סיימנו את היום בקפיצה מהירה לאיזור ה"חלונות" של הפארק לראות עוד כמה קשתות נוספות. פה כבר חגי ירד לבד לצלם ואנחנו נשארנו בקוואן ממוטטים.
רגע לפני שחוזרים לקמפ, עצרנו בדיונה ענקית לגליצ'ות כייפיות במיוחד.
הגענו אחה"צ לקמפ, הכנו ארוחת צהריים-ערב שווה במיוחד, ישבנו לאכול בחוץ נהנים מהחום והשמש.
לסיום, מצרפת תמונות מהיומיים האחרונים ביוטה. קצת הרבה תמונות, פשוט אי אפשר לבחור...
איזה כיף לכם! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !
השבמחקהתמונות מדהימות, יואבי אהבנו במיוחד את התמונה שלך עם החרדון פשוט קורע..מלא דשים מכל הילדים! עידו הודיע לנו אתמול שהוא מצטרף למינה ובא אליכם בנובמבר..מה דעתכם על זה !!?? היה מת..אם כבר מישהו מצטרף זו אני!! נשיבוקים לכולכם !!
משפחה יקרה שלי אתם פשוט מדהימים לראות אתכם כל כך מאושרים ומרוצים בכל הנופים הנפלאים האלה זה תענוג צרוף. יובל את כל כף צודקת בגישה שלך בקשר לצילומים אז המשיכו לעשות העמדות ופוזות מול המצלמה אבל תשדלו לא לעוות בכל תמונה את הפנים תנו לי להנות מזיו פניכם. נגי רואים שאת אוהבת להצטלם יש לף יןפי של תמונות ויואבי מאיפה היה לך אומץ להתקרב ככה אל החרדון הזה וכמעט לבלוע אותו זו אחלה של תמונה אני מאד מקווה שלא תעיז לעשות משהו דומה כשתגיעו לפלורידה לביצות השורצות תנינים. אני מלאת התפעלות מהביצועים של יונתן ויואב על האופניים זה נראה כבר כמעט מקצועני. ילדים המשיכו לעשות חיים והעיקר שלחו לנו המון תמונות. נשיקות וחיבוקים והרבה אהבה.
השבמחקיוווווו.... איזה תמונות! איזה צבעים! יפה בטירוףףףףף
השבמחקאיז כיף לראות את הילדים! מתוקים ומאושרים. אבל יואבי זה השיא! הוא כזה הורס והתמונה עם החרדון זהב הזה היא ברמת מקום ראשון בתחרות הנשיונל ג'יאוגרפיק!!! ינאי בונה מהמושב זכה "רק" במקום שלישי עם צ'יטות באפריקה...
נשיקות אהובים.
פשוט מדהימים! והמקום הזה נראה פשוט מטורף וכיף. איזה חיים אתם עושים! זה לא אמיתי...
השבמחקמזל אחותי שאת עושה את הבלוג הזה, כי זאת באמת חוויה מהסרטים וחד פעמית, ולכן צריכה להיות מתועדת בדקדוק.
היי למשפחת חורש היקרים...
השבמחקאיזה כיף לכם איזה חיים אתם עושים..פשוט חוויה שאין דברים כאלה. אני קוראת את הבלוג שלך וכאילו נמצאת בטיול אתכם.
את כמובן מאוד חסרה פה אני ממש אבל ממש מתגעגעת אליך אל לא יודעת כמה?
תמשיכו להינות תעשו חיים תשמרו על עצמכם..
אוהבת המון אתי