בבוקר זה התעוררנו בידיעה שלאור ההספק המרשים מאתמול, יהיה לנו יום קל יותר היום. כלומר, פחות נסיעה ברחבי הפארק. היעד להיום הוא רק איזור הגייזרים סביב "אולד פיית'פול". בשלב זה לא ידענו עדיין שמשהו עלול לשבש את תכניותינו. הקצבנו ליילוסטון 5 ימים וכרגע היינו מאד מבסוטים מקצב ההתקדמות האיטי, אך המאד יסודי, בפארק. את הבוקר הקדשנו לכביסות בקמפ. ידענו שהיום בלילה נישן בתוך הפארק עצמו, מה שאומר שאין חיבורים לחשמל ולמים וחייבים להגיע מסודרים כמה שרק אפשר. אחרי הכביסות המשכנו במילוי גז פרופן לקרוואן - הגז שמפעיל את המקרר, התנור , הכיריים וגם עוזר בחימום הקרוואן. אחרי כל אלה עוד הספקנו למלא גם כמובן דלק בעיר. זהו, עכשיו אנחנו מוכנים לחוויית הטבע במלוא עוצמתה.
החלטנו להתחיל את היום במרכז השיקום לדובים וזאבים הנמצא בעיר ווסט יילוסטון, ממש 2 מייל לפני הכניסה המערבית לפארק (בעלות של 40$ לכל המשפחה). מרכז זה, אינו גן חיות רגיל אלא מקום שמהווה מפלט לדובים וזאבים שאינם יכולים עוד לחזור לטבע. חלקם נמצאים במקום בעקבות תאונות שעברו, נסיונות צייד שחוו על בשרם, חלקם התייתמו מהוריהם ואינם יכולים לחיות בטבע לבד ועוד ועוד. בניגוד לגני חיות רגילים בהם החיות נמצאות בתוך כלובים, פה הדובים והזאבים מתהלכים במקומות המוקצים להם אבל לקהל יש אפשרות לראות אותם כמעט באופן טבעי, ללא מחסומים וגדרות.
בילינו במקום הנחמד הזה כמעט 3 שעות: הכרנו את כל החיות בשמן הפרטי ולמדנו את סיפוריהן האישיים ומה הביא אותן למקום זה. ראינו כיצד מאכילים את הזאבים, ראינו כיצד המטפלת של דובי הגריזלי מטמינה את האוכל שלהם בתוך האדמה- ממש קוברת אותו ומפזרת אותו בצורה כזו שתאלץ את הדובים להתנהג כמו בטבע: להריח, לחפור, לחפש ולמצוא את האוכל. עמדנו כמעט חצי שעה רק כדי לראות איך הדובים מוצאים את מה שהחביאה המטפלת. היה מקסים. כשסיימנו עם הזאבים והדובים, הלכנו לראות גם את העופות המיוחדים - הנשר הגדול, סמלה של אמריקה - שלעולם לא יוכלו יותר לחזור לטבע בשל פציעות חמורות.
בתום הביקור במרכז לדובים והזאבים, הלכנו לצפות בסרט IMAX הממוקם בצמוד למקום זה. (46$ לכל המשפחה). הסרט מקרין סרטי טבע בנושאים שונים. אנחנו, כמובן, בחרנו לצפות בסרט העוסק ביילוסטון - מעין הקדמה ו/או חזרה לנופים שנראה בימים הקרובים, ולאלה שכבר הספקנו לראות אתמול. הסרט מספר את הסיפור ההסטורי של המקום , כולל תולדות האינדיאנים שחיו במקום. כמו כן, הוא מתאר את כל משלחות החוקרים שהגיעו למקום בניסיונות לאתר את מקור הגייזרים וכיצד הם נוצרים. כמיטב מסורת סרטי הטבע מהסוג הזה (כבר ראינו סרט דומה לפני שלוש שנים בכניסה לגראנד קניון), המראות עוצרי נשימה, המוסיקה סוחפת וה-360 מעלות מוסיפים את מימד הריחוף מעיני הציפור. כל אלה הופכים את חוויית הצפייה לנהדרת - נהנינו מאד מאד מאד, וכבר לא יכולנו לחכות לחזור שוב לפארק.
שוב, נכנסנו דרך הכניסה המערבית לפארק. גם היום, ליוו אותנו עשרות דייגי ה-fly fishing לאורך נהר המדיסון. האמת, התלהבנו מהם לא פחות מהחיות שראינו ומעשרות הביזונים שעמדו לצידי הכבישים בפארק. ירד גשם, קור מטורף - בקושי רואים ממטר - והם בשנטי שלהם, עומדים בתוך נהר המדיסון הקפוא ודגים להנאתם.
הגענו לצומת המדיסון, והפעם פנינו דרומה לכיוון ה"אולד פיית'פול", ובשמו העברי - "הנאמן הזקן". זהו גייזר ענק המתפרץ אחת לשעה במדוייק. מכל רחבי העולם מגיעים מליוני תיירים ליילוסטון רק בשביל לראות את ההתפרצות של הפיית'פול. כמו כולם, גם אנחנו בדרכנו לשם. אבל עוד הרבה לפני שמגיעים ממש למקום ההתפרצות של הפייתפול, יש מלא גייזרים אחרים לאורך הדרך, פעילות גיאותירמית ענפה מאד ומעניינית לא פחות. את ה-midway geyser basin, ראינו מהכביש. משום מה החנייה לקרוואנים היתה חסומה, אז המשכנו להתקדם ועצרנו כמה מיילים אחר כך, ב-black sand basin. איזה כייף - הילדים רצו להשאר בקרוואן אז היה לנו מסלול של מייל באורך 10 דקות לבד... אז הנה, כמה תמונות מה-black sands ועוד כמה מהדרך...
ולא להתבלבל - זה לא האולד פיית'פול - סתם גייזר קטן וחמוד שמתפרץ כל כמה דקות באזור ה-black sands
כשהגענו לחניית האולד פיית'פול, מיד הבנו שהגענו לאזור המתוייר ביותר בפארק. עשרות אוטובוסים של תיירים - במיוחד מלא קבוצות של סינים/יפנים. איזה מזל שאחנו מטיילים בסוף העונה - אפשר רק לתאר מה קורה כאן ביולי - אוגוסט. בכל אופן, כל המוני הצופים, עומדים על רחבת דק סביב מקום ההתפרצות. ידענו מראש על שעת ההתפרצות הקרובה כי במרכז המבקרים יש טלויזיה ובה דיווח מהשטח לגבי שעות ההתפרצות. קפאנו למוות! היה קר ברמות שאי אפשר לתאר וגם כמובן שירד מלא גשם. היינו מבואסים כי הגשם ביום הזה פשוט לא נגמר. חיכינו להתפרצות, וחיכינו וחיכינו וחיכינו ו...מה אני אגיד - התאכזבנו. כל כך הרבה סיפורים ותיאורים - חשבנו שהולך להיות משהו מדהים. ולא! אולי זה קשור למזג האויר ולבאסה הכללית שאפפה אותנו - אבל האולד פיית'פול מבחינתנו, היה אכזבה. אחרי שראינו את נוריס וממות' והבלאק סנסד - הפיית'פול היה הכי פחות מרשים לדעתנו. ועדיין - כבודו במקומו מונח, לא צריך לזלזל: יש מצב שבקיץ הוא הרבה יותר מרשים...
השעה היתה כבר כמעט שש בערב - מאוכזבים ומבואסים ובעיקר קפואים חזרנו לקרוואן. עכשיו צריך לחזור את הדרך בחזרה עד לצומת המדיסון, לכיוון הקמפ שלנו שצמוד לצומת. כמה מיילים לפני הצומת, חגי ראה איזושהי פנייה בכביש ונדמה היה לו שזה כביש שנוסע לצד נהר שעוד לא ראינו. החלטנו להכנס לכביש הזה, למרות שבכניסה אליו היה שלט שהזהיר מפני כניסת קרוואנים. מכיוון שזהו כביש חד סטרי, לא פחדנו שמישהו יבוא מולנו, אז עשינו "על החיים ועל המוות" ונכנסנו. לשמחתנו, זה היה אחד הכבישים היפים ביותר בטיול עד כה - firehole canyon drive, לצידו של נהר ה-firehole. מפלי ענק, מים גועשים, עצי ענק שעכשיו לאט לאט מתחילים לנשור - היה מדהים. והיינו לבד לבד על הכביש, יכולנו לעצור כל מטר ולצלם. אז הנה קצת...
ואז, ברגע שיצאנו מהקניון המדהים הזה, עלינו בחזרה על הכביש לכיוון המדיסון - פתאום יצאה לרגע השמש, הפסיק הגשם, השמים התבהרו והחלה שקיעה מטורפת, שהצליחה להוציא קולות התפעלות גם מהילדים אדישי הנוף שלנו...
אז לסיום היום הזה - שהתחיל בכייף ואז קצת היה מבאס ובעיקר היה מאד מאד קר ורטוב - קיבלנו מתנת שקיעה חד פעמית שרוממה את המצב רוח...
אחרי השקיעה, נכנסנו לקמפ שלנו - madison campground, שהוא הקמפ היחיד הפתוח בעונה זו ביילוסטון. זהו קמפ
בטבע - בלי חיבורי חשמל ומים. כל מה שמקבלים זה סייט לקרוואן, שולחן פיקניק ומנגל (שאף אחד לא באמת משתמש בו בעונה זו). אין חימום, אין מים למקלחות (נא להרגע, התקלחנו בבוקר כי היינו ערוכים...). הגענו בשעה שבע וחצי בערב, כך שנשארה לנו חצי שעה לחימום הקרוואן - בשעה 20:00 בדיוק, אסור להפעיל את המנוע ו/או את הגנרטור של הרכב. זוהי שעת "השקט" והיא נמשכת עד 6:00 בבוקר. המשמעות היא שכל הלילה ישנים בלי חימום. ודרך אגב, פה שעת השקט, אכן שקטה. אף אחד לא מעיז או חושב להעיז, להפר את השקט. עשרות קרוואנים היו פזורים לידנו ושקט מופתי. אז בחצי שעה שהיתה לנו, הכנו ארוחת ערב חמה במיוחד, לבשנו את הבגדים החמים במיוחד, שמנו במחשב סרט במחשב וכל הילדים ישבו ביחד לצפייה. בינתיים סידרנו מיטות ומיד בתום הצפייה, כולם התכרבלו ונרדמו. שרדנו את הלילה הזה, אפילו לא היה לנו קר מאד, רק קצת... בבוקר גילינו שהטמפרטורות ירדו מתחת ל-0 (ושיש עוד עשרות "משוגעים" שהעבירו את הלילה הקפוא הזה באוהלים לידינו). אבל התגלית הכי מרעישה היתה שהקונגרס האמריקאי הודיע על סגירת כל הפארקים הלאומיים. על כך יסופר בפוסט הבא והאחרון מיילוסטון.
ולסיום, תמונות השקיעה היפה. לילה טוב.
החלטנו להתחיל את היום במרכז השיקום לדובים וזאבים הנמצא בעיר ווסט יילוסטון, ממש 2 מייל לפני הכניסה המערבית לפארק (בעלות של 40$ לכל המשפחה). מרכז זה, אינו גן חיות רגיל אלא מקום שמהווה מפלט לדובים וזאבים שאינם יכולים עוד לחזור לטבע. חלקם נמצאים במקום בעקבות תאונות שעברו, נסיונות צייד שחוו על בשרם, חלקם התייתמו מהוריהם ואינם יכולים לחיות בטבע לבד ועוד ועוד. בניגוד לגני חיות רגילים בהם החיות נמצאות בתוך כלובים, פה הדובים והזאבים מתהלכים במקומות המוקצים להם אבל לקהל יש אפשרות לראות אותם כמעט באופן טבעי, ללא מחסומים וגדרות.
בילינו במקום הנחמד הזה כמעט 3 שעות: הכרנו את כל החיות בשמן הפרטי ולמדנו את סיפוריהן האישיים ומה הביא אותן למקום זה. ראינו כיצד מאכילים את הזאבים, ראינו כיצד המטפלת של דובי הגריזלי מטמינה את האוכל שלהם בתוך האדמה- ממש קוברת אותו ומפזרת אותו בצורה כזו שתאלץ את הדובים להתנהג כמו בטבע: להריח, לחפור, לחפש ולמצוא את האוכל. עמדנו כמעט חצי שעה רק כדי לראות איך הדובים מוצאים את מה שהחביאה המטפלת. היה מקסים. כשסיימנו עם הזאבים והדובים, הלכנו לראות גם את העופות המיוחדים - הנשר הגדול, סמלה של אמריקה - שלעולם לא יוכלו יותר לחזור לטבע בשל פציעות חמורות.
בתום הביקור במרכז לדובים והזאבים, הלכנו לצפות בסרט IMAX הממוקם בצמוד למקום זה. (46$ לכל המשפחה). הסרט מקרין סרטי טבע בנושאים שונים. אנחנו, כמובן, בחרנו לצפות בסרט העוסק ביילוסטון - מעין הקדמה ו/או חזרה לנופים שנראה בימים הקרובים, ולאלה שכבר הספקנו לראות אתמול. הסרט מספר את הסיפור ההסטורי של המקום , כולל תולדות האינדיאנים שחיו במקום. כמו כן, הוא מתאר את כל משלחות החוקרים שהגיעו למקום בניסיונות לאתר את מקור הגייזרים וכיצד הם נוצרים. כמיטב מסורת סרטי הטבע מהסוג הזה (כבר ראינו סרט דומה לפני שלוש שנים בכניסה לגראנד קניון), המראות עוצרי נשימה, המוסיקה סוחפת וה-360 מעלות מוסיפים את מימד הריחוף מעיני הציפור. כל אלה הופכים את חוויית הצפייה לנהדרת - נהנינו מאד מאד מאד, וכבר לא יכולנו לחכות לחזור שוב לפארק.
שוב, נכנסנו דרך הכניסה המערבית לפארק. גם היום, ליוו אותנו עשרות דייגי ה-fly fishing לאורך נהר המדיסון. האמת, התלהבנו מהם לא פחות מהחיות שראינו ומעשרות הביזונים שעמדו לצידי הכבישים בפארק. ירד גשם, קור מטורף - בקושי רואים ממטר - והם בשנטי שלהם, עומדים בתוך נהר המדיסון הקפוא ודגים להנאתם.
הגענו לצומת המדיסון, והפעם פנינו דרומה לכיוון ה"אולד פיית'פול", ובשמו העברי - "הנאמן הזקן". זהו גייזר ענק המתפרץ אחת לשעה במדוייק. מכל רחבי העולם מגיעים מליוני תיירים ליילוסטון רק בשביל לראות את ההתפרצות של הפיית'פול. כמו כולם, גם אנחנו בדרכנו לשם. אבל עוד הרבה לפני שמגיעים ממש למקום ההתפרצות של הפייתפול, יש מלא גייזרים אחרים לאורך הדרך, פעילות גיאותירמית ענפה מאד ומעניינית לא פחות. את ה-midway geyser basin, ראינו מהכביש. משום מה החנייה לקרוואנים היתה חסומה, אז המשכנו להתקדם ועצרנו כמה מיילים אחר כך, ב-black sand basin. איזה כייף - הילדים רצו להשאר בקרוואן אז היה לנו מסלול של מייל באורך 10 דקות לבד... אז הנה, כמה תמונות מה-black sands ועוד כמה מהדרך...
ולא להתבלבל - זה לא האולד פיית'פול - סתם גייזר קטן וחמוד שמתפרץ כל כמה דקות באזור ה-black sands
כשהגענו לחניית האולד פיית'פול, מיד הבנו שהגענו לאזור המתוייר ביותר בפארק. עשרות אוטובוסים של תיירים - במיוחד מלא קבוצות של סינים/יפנים. איזה מזל שאחנו מטיילים בסוף העונה - אפשר רק לתאר מה קורה כאן ביולי - אוגוסט. בכל אופן, כל המוני הצופים, עומדים על רחבת דק סביב מקום ההתפרצות. ידענו מראש על שעת ההתפרצות הקרובה כי במרכז המבקרים יש טלויזיה ובה דיווח מהשטח לגבי שעות ההתפרצות. קפאנו למוות! היה קר ברמות שאי אפשר לתאר וגם כמובן שירד מלא גשם. היינו מבואסים כי הגשם ביום הזה פשוט לא נגמר. חיכינו להתפרצות, וחיכינו וחיכינו וחיכינו ו...מה אני אגיד - התאכזבנו. כל כך הרבה סיפורים ותיאורים - חשבנו שהולך להיות משהו מדהים. ולא! אולי זה קשור למזג האויר ולבאסה הכללית שאפפה אותנו - אבל האולד פיית'פול מבחינתנו, היה אכזבה. אחרי שראינו את נוריס וממות' והבלאק סנסד - הפיית'פול היה הכי פחות מרשים לדעתנו. ועדיין - כבודו במקומו מונח, לא צריך לזלזל: יש מצב שבקיץ הוא הרבה יותר מרשים...
השעה היתה כבר כמעט שש בערב - מאוכזבים ומבואסים ובעיקר קפואים חזרנו לקרוואן. עכשיו צריך לחזור את הדרך בחזרה עד לצומת המדיסון, לכיוון הקמפ שלנו שצמוד לצומת. כמה מיילים לפני הצומת, חגי ראה איזושהי פנייה בכביש ונדמה היה לו שזה כביש שנוסע לצד נהר שעוד לא ראינו. החלטנו להכנס לכביש הזה, למרות שבכניסה אליו היה שלט שהזהיר מפני כניסת קרוואנים. מכיוון שזהו כביש חד סטרי, לא פחדנו שמישהו יבוא מולנו, אז עשינו "על החיים ועל המוות" ונכנסנו. לשמחתנו, זה היה אחד הכבישים היפים ביותר בטיול עד כה - firehole canyon drive, לצידו של נהר ה-firehole. מפלי ענק, מים גועשים, עצי ענק שעכשיו לאט לאט מתחילים לנשור - היה מדהים. והיינו לבד לבד על הכביש, יכולנו לעצור כל מטר ולצלם. אז הנה קצת...
ואז, ברגע שיצאנו מהקניון המדהים הזה, עלינו בחזרה על הכביש לכיוון המדיסון - פתאום יצאה לרגע השמש, הפסיק הגשם, השמים התבהרו והחלה שקיעה מטורפת, שהצליחה להוציא קולות התפעלות גם מהילדים אדישי הנוף שלנו...
אז לסיום היום הזה - שהתחיל בכייף ואז קצת היה מבאס ובעיקר היה מאד מאד קר ורטוב - קיבלנו מתנת שקיעה חד פעמית שרוממה את המצב רוח...
אחרי השקיעה, נכנסנו לקמפ שלנו - madison campground, שהוא הקמפ היחיד הפתוח בעונה זו ביילוסטון. זהו קמפ
בטבע - בלי חיבורי חשמל ומים. כל מה שמקבלים זה סייט לקרוואן, שולחן פיקניק ומנגל (שאף אחד לא באמת משתמש בו בעונה זו). אין חימום, אין מים למקלחות (נא להרגע, התקלחנו בבוקר כי היינו ערוכים...). הגענו בשעה שבע וחצי בערב, כך שנשארה לנו חצי שעה לחימום הקרוואן - בשעה 20:00 בדיוק, אסור להפעיל את המנוע ו/או את הגנרטור של הרכב. זוהי שעת "השקט" והיא נמשכת עד 6:00 בבוקר. המשמעות היא שכל הלילה ישנים בלי חימום. ודרך אגב, פה שעת השקט, אכן שקטה. אף אחד לא מעיז או חושב להעיז, להפר את השקט. עשרות קרוואנים היו פזורים לידנו ושקט מופתי. אז בחצי שעה שהיתה לנו, הכנו ארוחת ערב חמה במיוחד, לבשנו את הבגדים החמים במיוחד, שמנו במחשב סרט במחשב וכל הילדים ישבו ביחד לצפייה. בינתיים סידרנו מיטות ומיד בתום הצפייה, כולם התכרבלו ונרדמו. שרדנו את הלילה הזה, אפילו לא היה לנו קר מאד, רק קצת... בבוקר גילינו שהטמפרטורות ירדו מתחת ל-0 (ושיש עוד עשרות "משוגעים" שהעבירו את הלילה הקפוא הזה באוהלים לידינו). אבל התגלית הכי מרעישה היתה שהקונגרס האמריקאי הודיע על סגירת כל הפארקים הלאומיים. על כך יסופר בפוסט הבא והאחרון מיילוסטון.
ולסיום, תמונות השקיעה היפה. לילה טוב.
אין דברים כאלה נשיקןת אתי שטרן
השבמחקפשוט מדהים התמונות נהדרות והילדים מקסימים לא נראים סןבלים למרות הקור כנראה שהילידי שסובל זה חגי לבי לבי. חבל שהתאכזבתם מאולד ףייתפול אנחנו ראינו אותו השיא הקיץ ביולי עם עוד מיליון תיירים וזה היה נפלא. לא נורא אתם רואים כאלה נופים ומראות מדהימים שאפשר להתאכזב מעט פעם ב.... אני מראה לסבתא ומון את התמונות סבתא מתפעלת בעיקר מהילדים כמובן מון משתגעת כמוני מהכל. נשיקות נשיקות ביי סבתא
השבמחקאני ממש שומעת את מוטי קירשנבאום מקריין את הטקסטים המושקעים שלך!!! מדהימה. התמונות בפוסט הזה יוצאות מגדר הרגיל. זה לא אמיתי... כמו ציורים. זה פשוט לא ייאמן הצבעים, השמיים. כשתחזרו תמלאו את כל הבית בפאר הבריאה והדוגמנית יובלי פאר היצירה! נשיקות. שירה מאד מאד מאד מתגעגעת. גם אני...
השבמחקדבר ראשון אני רוצה להודות לכם על הבלוג הנפלא.
השבמחקאני עוקב אחריו בקביעות למרות שאני לא מכיר אתכם.
אני מקווה שלא אכפת לכם על התגובות שלי מפעם לפעם.
אנחנו גם לא התלהבנו מאוד מהאולד פייתפול. אבל היה לנו מזג אוויר מדהים וטיילנו באיזור שלו ויש שם גייזרים הרבה יותר יפים וגם את ה morning glory המפורסם. בפעם הבאה...
רציתי להבין למה אתם לא מפעילים חימום? החימום הוא על גז ולא על חשמל. ולכן צריכת החשמל שלו נמוכה מאוד והוא יכול להחזיק, עם קרוואן חדש שהמצבר שלו עוד לא גמור, אפילו כל הלילה. תנסו.
תמשיכו להנות ותודה על השיתוף
צקי
הי לכם, מה שלומכם? עוקבים אחריכם ומצפים לפירסומים בכיליון עיניים.
השבמחקהאם אתם מצליחים לטייל למרות השביתה?? נאמר לנו שפארקי המדינה כן פתוחים. זה נכון?
האם אתם יודעים שניתן להפעיל חימום גם בלי להניע את הרכב? אם המצבר מלא אין בעיה.
תעשו גוניור רנגר בפארקים. זו תוכנית מדהימה.
תמשיכו לבלות! משפחת גיא
ילוסטון מדהים. מזל שהספקתם אותו לפני שסגרו את אמריקה. איזו שקיעה, ואוו!
השבמחק