הר רשמור וחוויית טיסה יוצאת דופן

קמנו ליום יפה מהרגיל, תחזית מזג האויר הראתה שמש וחם. התקפלנו מוולמארט (זה מדהים כל פעם מחדש איך אנחנו משתמשים במקום הזה. בסוף הטיול נשלח להם מכתב תודה על האירוח והטיפול המסור בנו) ויצאנו לדרך, לכיוון הר רשמור. לפני שעזבנו את רפיד סיטי, נכנסנו למרכז המבקרים כדי לברר את המקום הכי טוב לתפצית, בהתחשב בעובדה שהפארק עדיין סגור. כמו כן, הצטיידנו במפות ובכל מיני ברושורים עם אטרקציות מקומיות.
בדרך לרשמור, תכננו להכנס לפארק/ספארי של כל חיות צפון אמריקה. לצערנו, בשל נזקי סופת השלגים המקום סגור לשיפוצים עד להודעה חדשה. אז המשכנו בתכניתנו המקורית - הר רשמור.
הגענו למקום שאכן היה סגור, אבל לשמחתנו ניתן היה לעלות עם הקרוואן ממש עד לחנייה ממנה נגלה ההר במלוא עוצמתו. זה בהחלט מחזה מרשים והילדים מאד מאד התלהבו. כמונו, היו עוד עשרות רכבים שעצרו במגרש החנייה, מצלמים מכל פינה. במשך כמעט שעה היינו עסוקים בצילומים, כי עם כל הכבוד להר ולנשיאים, החבר'ה שלנו הרבה יותר פוטוגניים...
ריינג'רית נחמדה שהיתה במקום ופיקחה שאף אחד לא יפרוץ את המחסומים, אמרה לנו שאין לה מושג מתי תגמר השביתה. ההפתעה הכי גדולה שלנו היתה כשנגה  צעקה: "תראו הנה העיזים", מתברר שהיא ראתה את עיזי ההרים הלבנות שכל כך רצינו לראות ברוקי'ס ולא מצאנו אף אחת. יואב היה הכי מבסוט כי משום מה, זאת החיה שהוא הכי רצה לראות.

אחרי הצילומים וההתלהבות, חזרנו אחורה לכיוון העיר keystone הנמצאת בפאתי רשמור. בעיר יש מליון אטרקציות תיירותיות - שוב, רובן סגורות לעונה. אבל בכל זאת הצלחנו למצוא אחת שהילדים מאד אהבו - רשמור קייב. במקום ישנה מערת נטיפים שניתן לבקר בה, אומגה קצרה שיורדת מההר וסרט ב-7 מימדים שבו הילדים צריכים לירות ברובי לייזר על דמויות במסך ולהיות שותפים לעלילה (המאד מורכבת). קנינו כרטיסים רק לילדים אבל כשנכנסנו לאולם, בו היינו לבד לגמרי!, הבחורה הנחמדה שהפעילה את הסרט הציעה לנו להכנס גם והסכימה שנצפה יחד עם הילדים בסרט. יותר מזה - בסוף ההקרנה, הילדים כל כך התלהבו והם ביקשו מהבחורה להשאר לעוד הקרנה. היא כמובן הסכימה. כך זכינו לאותה אטרקציה פעמיים!!!!היה שווה כל דולר.

אחרי ההתלהבות מרשמור ומהלייזרים, התחלנו לנסוע לכיוון אתר ה"קרייזי הורס" - מוניומנט אדיר מימדים שמהווה את התשובה האינדיאנית להר רשמור. האינדיאנים נעלבו מכך שאין ייצוג למנהיגם על ההר עם ארבעת הנשיאים, וכאות מחאה הקימו אתר משלהם, המוקדש כולו לצ'יף "קרייזי הורס". הפסל, גם הוא חצוב בהר, עדיין בבנייה. עבודות הבנייה מתקיימות מתרומות ומדמי כניסה. בדרך לשם, חלפנו על פני שלט המזמין לטיסת מסוק מעל ה"קרייזי הורס" והאיזור כולו. עשינו
פניית פרסה מטורפת כדי לברר את העניין. ואכן, תמורת סכום סמלי של 50$ לאדם, אפשר לצאת לטיסה קצרה (קצרה מאד...). תוך כמה דקות של התארגנות הילדים כבר היו באויר, בטיסת המסוק הראשונה בחייהם. איזו חווייה מטורפת, איזה אושר ואיזו התלהבות. היה מ ד  ה י ם !!!

אחרי הטיסה כבר לא עניין אותנו כלום. היינו בהיי, ומחיר הכניסה לאתר והמוזיאון (27$ לאדם) ועצם העובדה שכבר ראינו את  הפסל מלמעלה ומהכניסה - גרמו לנו סופית לוותר על הכניסה ל"קרייזי הורס". שטחיים שכמונו...
לסיומו של היום, חזרנו לרפיד סיטי, היישר למסעדה האהובה עלינו, "דני'ס" לארוחת ערב. מעבר לארוחה המצויינת, נהנינו גם משיחה ממושכת עם אנשים נחמדים בשולחן לידינו. נושא השיחה היה כמובן השביתה הממושכת והממשל האמריקאי. לאחר שסיימנו, נשארנו בחנייה של המסעדה - הסניף הזה פתוח 24 שעות ובעל הבית הרשה לנו להשאר ללון בחנייה.
באמצע הלילה החלו לנשוב רוחות מטורפות שנדנדו לנו את הקרוואן...היה מפחיד.
לאור תחזית מזג האויר הסוערת למחר והצפי לרוחות ושטפונות, אנחנו מתכוונים להעביר את היום בקמפ ולנוח.

כרגע אנחנו נמצאים בקמפ hartland, שנמצא על הכביש בדרך מרפיד סיטי לקאסטר. הגענו לכאן היום בבוקר ואחרי 4 לילות של חניות, התחברנו סוף סוף למים, חשמל וביוב. העברנו את היום בלימודים, ספרים, טלויזיה ומחשב (וכך יכולתי להעלות את כל הפוסטים האחרונים), ובעיקר כביסות שהצטברו (אנחנו כמעט שבוע בדרכים, מאז קודי. איך שהזמן רץ...).
מחר אנחנו מתחילים להדרים לכיוון מדינת קולורדו. קצת נמאס לנו מקור והגשם - רוצים שמש וחום.
אנחנו עוקבים אחר התחזית ומתחילים לנוע בעקבות השמש.
הפוסט הבא יהיה חם חם מקולורדו. ולסיום, כמה תמונות מהטיסה במסוק ומה"קרייזי הורס".