עוזבים את מואב ויוצאים לטבע - ממשיכים לטייל ביוטה הנהדרת

את הפוסט הזה אני כותבת מהמכבסה הציבורית, ממש בפאתי הברייס קניון, בחניון רובי'ס. יש כאן אינטרנט די איטי אבל בהחלט מספיק כדי לשלוח את הפוסט הזה. הגענו לכאן לפני כמה שעות אחרי ארבעה ימים מדהימים בשטח, בטבע המהמם והפראי של מדינת יוטה. אמנם חלפו רק ארבעה ימים מאז עזבנו את מואב, אבל לנו זה נדמה כמו נצח - כל כך הרבה מראות ונופים וחוויות - פשוט לא ייאמן!

אז אני חוזרת קצת אחורה, איפה היינו ומה עשינו...

 לאחר 8 לילות מדהימים שבילינו בעיר מואב, וליתר דיוק בקמפ הנהדר שלנו slickrock rv park, החלטנו שהגיע הזמן להמשיך בדרכנו.

סיכום בקצרה של השבוע וקצת במואב: ביקרנו בפארק ארצ'ס – היינו בו יומיים וחרשנו אותו היטב כולל שני מסלולי הליכה שנחשבים לקשים, הרבה טיולי אופניים בעיר ובסביבתה כולל מסלול אופניים אתגרי בעיר (שיואב אפילו עשה פעמיים), גליצ'ות בדיונה הגדולה – פעמיים! , קניות בסופר המקומי שמאד מצא חן בעיננו – במיוחד המאפייה, הרבה כביסות ובעיקר הרבה הרבה מנוחה, שיעורים ולימודים וצפייה מרובה בטלויזיה בכבלים. בקיצור – בית!

במהלך השבוע בקמפ, למדנו גם להכיר את שכנינו החדשים – פולה וסטיב מאונטריו שבקנדה וכלבתם הנחמדה – בוטן. בני הזוג, פנסיונרים, מטיילים בארה"ב עם קרוואן ע נ ק!!! ושמחו מאד לשמוע שאנחנו מישראל. עוד יותר התלהבו מארבעת הילדים שלנו שהזכירו להם מאד את הנכדים שלהם, אליהם הם מאד מתגעגעים...נגה ממש נקשרה לכלבה הקטנה שלהם ומדי פעם לקחה אותה לסיבוב בקמפ. היא היתה גאה לספר שהיא הבייבי סיטר של בוטן...אני, כחלק מיחסי השכנות ובעיקר מסקרנותי לראות איך נראים הקרוואנים הגדולים באמת שמקיפים אותנו – זכיתי להכנס לבית של סטיב ופולה – זה ממש בית, אפילו בית מפואר. בכלל לא בסטנדרטים של הקרוואן שלנו, אפילו לא קרוב. לאחר שבוע של שכנות כייפית, קיבלנו הזמנה חמה לבוא לבקר אותם בקנדה (יש להם בית על שפת אגם וסירה פרטית וסטיב כבר הבטיח לילדים ניסים ונפלאות...) – בקיצור, הבטחנו שאם נהיה בסביבה, נכנס. ואנחנו חושבים ברצינות להגיע אליהם...

בשני הלילות האחרונים לשהייתנו בקמפ, הצטרפה אלינו משפחת קורין, עמם אנחנו כבר בקשר מיילים כמעט חודש וחצי. גם הם, כמונו, מטיילים בקרוואן עם ארבעת בנותיהם המקסימות וקבענו שנפגש באיזשהו שלב בטיול. יצא שמואב היתה בדיוק על הדרך. אז קורין הצטרפו אלינו לקמפ ובמהלך שני הלילות האחרונים הפכנו לשכנינו החדשים. מיותר לציין איזו שמחה היתה בקמפ: הילדים מיד התחברו, החלו לשחק ביחד, העבירו חוויות והשלימו פערים, ראו ביחד טלויזיה והתרוצצו בקמפ כאילו הם במושב. אנחנו ההורים, הכנו ארוחות משותפות ונהנינו מהרבה קפה, שיחות לתוך הלילה בעוד הילדים מעסיקים את עצמם. בין לבין גם הספקנו לטייל ביחד: ביקרנו בקניון המדינה "הסוס המת" ובפארק הלאומי "קניונלנדס" – באיזור בפארק שנקרא "איים בשמים". זה היה יום טיול שבו בעיקר נהנינו מהחברה החדשה...היה כייף לראות את כל החבורה הזאת – 8 ילדים ממלאים את חוברות הריינג'רס בפארק ואף עומדים בשורה ונשבעים כדי לקבל את התג.

לאחר שני לילות משותפים (הרבה אוכל, משחקי מונופול לתוך הלילה, "על האש" ומלא קשקושים ונשנושים) נפרדנו כל משפחה לדרכה – קורין נשארו במואב והתפנו לפארק ארצ'ס, ואילו אנחנו המשכנו בדרכנו דרומה למוניומנט וואלי שעל גבול אריזונה. מכיוון שבכוונתנו לשוב ליוטה, קבענו עם קורין שאולי בהמשך הדרך נפגש שוב, איפשהו באיזור פארק הקפיטול ריף. טוב, הפרידה היתה מרגשת, הילדים ממש לא רצו שנעזוב.

 ממואב המשכנו למוניומנט וואלי, ממש על הגבול עם אריזונה. חשבנו שאחרי הארצ'ס כבר לא ממש נתרגש מעוד עמודי סלע...טעינו בגדול! קודם כל הדרך המרהיבה  על כביש 191 לכיוון דרום, היתה מקסימה. המוניומנט עצמו - אין מילים לתאר. הגענו לנקודת תצפית על העמק, ממש בנקודה בה פורסט גאמפ הפסיק לרוץ... - כך מתארת זאת נטע דגני בספר הטיולים. בול - בדיוק כך. כאילו היינו בסצינה מהסרט.

במוניומנט עצמו - עמדנו בנקודות התצפית שליד מרכז המבקרים, הצטלמנו במיליון פוזות והמשכנו בדרכנו. את הלילה הזה העברנו בפארק המדינה - gooseneck, המקום בו נהר הסן-חואן מתפתל כמה פיתולים בתוך ההרים מסביב. ישנו ממש על המצוק, לבד לבד (טוב, היו אתנו עוד איזה שני קרוואנים מרוחקים מאתנו). נרדמנו עם החושך בערך בשמונה בערב והתעוררנו לזריחה מדהימה בשבע בבוקר. היה חלום!

למחרת, התחלנו בנסיעה בחזרה ליוטה כאשר הכיוון הכללי שלנו הוא עמק הגובלינים. לפני זה, נכנסנו לנטורל ברידג' מוניומנט - עוד פארק לאומי שכל כולו גשרים טבעיים. בפארק הזה למדנו את ההבדל בין קשת לגשר (הריינג'ר הסביר זאת מאד יפה ובאריכות. שורה תחתונה - גשר נוצר רק כשיש מים זורמים מתחתיו וקשת יכולה להיווצר בכל מקום). גם פה החבר'ה עשו את תכנית הריינג'ר וקיבלו תגים ותעודות. משם המשכנו וגמענו מרחקים אדירים. הדרך, שוב - עוצרת נשימה. בכלל, ביוטה - כל כביש מסומן על המפה ככביש נופי. מה כבר יכול להיות ההבדל בכבישים שכולם נמצאים במדבר? אז המדבר ביוטה הוא מאד צבעוני, מלא גוונים של אדום, צהוב וחום. פעם זה זקיפי חול, ואז משתנה לדיונות מרהיבות, משתנה לצוקי גרניט אדירים ועוד ועוד. אינסוף של נופים וצבעים - משגע!. 
חלפנו על פני גלן קניון וראינו את לייק פאוול, אותו אנחנו עוד זוכרים מטיולנו הקודם - רק שהפעם ראינו אותו מצידו השני. קצת לפני עמק הגובלינים, עצרנו בתחנת דלק שכוחת אל בעיר האנקסוויל - עוד רחוב שמתיימר להיות עיר - ופתאום מולנו מגיח הקרוואן של משפחת קורין, ממש בלי שום תכנון מוקדם. היה כייף להפגש ויחד איתם נסענו לפארק המדינה עמק הגובלינים ללינת לילה בשטח הפארק - שוב בתוך הטבע, לאור הכוכבים.
הערה קטנה וחשובה - המפגש עם משפחת קורין במואב היה כל כך מוצלח והותיר ממש טעם של עוד. הילדים התחברו בשנייה, כאילו הכירו מאז ומעולם. פתאום, אחרי חודשיים של לבד, הדלת בקרוואן נפתחת ונסגרת, וכל שניה מופיע עוד ילד שנכנס ויוצא...כמו בבית במושב. ופעם הם משחקים אצלנו בקרוואן ואחר כל עוברים לקרוואן השני, ופעם נוסעים אצלנו ופעם אצל קורין - תענוג! לכן, ברגע שעזבנו את מואב הילדים כבר שאלו מתי נפגש שוב עם קורין. לא היינו בטוחים בעצמנו - ידענו שיש סיכוי למפגש ביומיים הקרובים אבל לא שיערנו שזה יקרה כל כך מהר. 

את הבוקר השלישי שלנו בטבע, פצחנו במשחקי מחבואים והשתוללות בעמק הגובלינים, שנראה כמו פני הירח ומלא בפטריות ענק - סלעים שצומחים מתוך האדמה. זהו אחד הפארקים שהילדים הכי אהבו וגם אנחנו התעלפנו למראה מאות הסלעים שמזדקרים מתוך האדמה במיליון צורות שונות. משם המשכנו למסלול נחמד בקניון  שממוקם ממש בצמוד לגובלינים - little wild horse canyon. הלכנו בתוך קניון צר שהיקרות בו הלכו וסגרו עלינו ככל שהתקדמנו. באיזשהו שלב עברנו ממש בחריץ צר מאד בתוך הקניון. היה כייף הטיול השנתי שלנו עם כל שמונת הילדים (שעשו הרבה רעש ושמיייח, ממש כמו בטיול שנתי...). לאחר ההליכה היינו ממוטטים ומורעבים וכל מה שהילדים רצו היה אוכל - רצוי מהזן המהיר שמתחיל ונגמר במקדנולד'ס, וכמובן - אולי אפילו עוד יותר חשוב - אינטרנט! נכנסנו לקרוואנים והתחלנו להתקדם לעבר יעדנו הבא - calf creek recreation area. בדרך חלפנו על פני פארק לאומי נוסף - קפיטול ריף. מראש החלטנו שאנחנו מוותרים עליו, אבל בכל זאת זכינו להצצה מרשימה. ממשיכים להתקדם כשהעיניים מחפשות כל הזמן את ההמבורגר שבדרך...טוב, למצוא מקדונלד'ס באמצע המדבר - זאת משימה בלתי אפשרית, אבל בעיירה torrey, מצאנו מסעדונת נחמדה וריקה שמגישה המבורגרים. חנינו את שני הקרוואנים בפתח ומה היתה רבה השמחה כשהתברר שבחור הזה יש גם וואי.פיי. השתלטנו על המסעדה חמושים בשמונה ילדים וארבעה מחשבים ניידים...הילדים לא ראו בעיניים.....המלצרית - סופר נחמדה - דאגה לשים להם את האוכל בשולחן אחר כדי לא להפריע להם במחשב... בקיצור, האוכל היה טעים מאד, הוואי.פיי היה משובח וכולם היו מבסוטים. אחרי האוכל כולם היו רגועים ואפשר היה להמשיך להתקדם. את הלילה בילינו בחניון של ה-calf creek.
בבוקר התעוררנו בידיעה שהיום עושים מסלול רציני, 9.5 ק"מ של הליכה "בדשדשת הנחל" (שוב, ככה מגדירה את ההליכה נטע דגני בספר המטיילים), עד שמגיעים למפל מאד מרשים. פצחנו בארוחת בוקר נהדרת ובשעה 11 התחלנו לצעוד. המסלול היה מקסים, נוח להליכה, מדי פעם עליות לא רציניות (כבר קטן עלינו עליות...), הילדים היו עסוקים בשלהם - אפילו לא הרגשנו אותם. הם ממש התקדמו לבד. אבל ללא ספק הדובדבן של המסלול הזה הוא המפל הגבוה והמרשים שנשפך לתוך בריכה, כשמסביבו חול ים - מראה מדהים ביופיו. כשהגענו למפל היה קפוא (המקום מוצל והיתה רוח) - מה שלא מנע מהילדים לרוץ לתוך המים לשכשוך רגליים. היו צרחות של קפאון ושמחה...אחרי השכשכוך חזרנו לקרוואן - הילדים בשלב הזה רצו קדימה, אפילו לא ראינו אותם באופק. כשהגענו לקרוואן הם כבר חיכו לנו - עייפים אך רצוצים...יובל אמרה שאם מסמכמים את כל הצעדים שהיא עשתה בחיים שלה - עדיין המסלול הזה היה ארוך יותר...
אחרי שהחזרנו אויר ונשמנו שתי דקות, המשכנו בנסיעה לכיוון הברייס קניון על כביש מס' 12 - כביש שנחשב לאחד מבין עשרת הכבישים היפים ביותר בארה"ב. אכן - מצדיק את התואר.
זהו , עכשיו אנחנו פה ,כאמור, בפאתי הפארק.  הספקנו לעשות קניות הכרחיות במכולת המקומית, עשינו דמפינג למים המלוכלכים, עוד 3 מכונות כביסה, כולנו התקלחנו במים רותחים, ולסיום היום הכייפי הזה - הכנו ארוחת שישי לתפארת וישבנו בקרוואן אחד לאכול (אוכלים בתורות...). זה מדהים שהדבר הנוסע הזה הוא בית לכל דבר.

מחר, אנחנו נכנסים לברייס לתצפיות מהמצוק, אולי נעשה עוד תכנית ריינג'ר בשביל התג, וממשיכים לפארק זאיון. 
זהו בינתיים, תמונות - אין סיכוי עם האינטרנט גרוע הזה. מקווים להתנחל בקרוב בקמפ עם חיבורים כמו שצריך ואז נשלח גלריית תמונות נכבדת.