את הפוסט האחרון עדכנתי מהקמפ הנחמד בדרום דקוטה. כבר כשהגענו לאותו
קמפ, הגשם והרוחות היו בעיצומם. אמנם בתוך הקרוואן היה חם ונעים, אבל בחוץ – הרוח
העיפה אותנו לכל עבר והיה קררררררר! את השני מטר שהיינו צריכים ללכת לכביסות,
עשינו תוך כדי סיכון וחשש מפני הרוח שהיתה ממש בלתי נסבלת. ב"ישיבה"
דחופה שחגי יזם, הוחלט חד משמעית שזהו: "לא מעניין אותי הנופים, לא מעניין
אותי הפארקים – אני רוצה שמש!". הילדים, שכבר מזמן רוצים להגיע דרומה, קפצו על
הרעיון. וכך, החלטנו פה אחד, שמחר בבוקר קמים מוקדם ומתחילים בנסיעה דרומה לכיוון
קולורדו. משם, הכיוון הכללי הוא הפארקים של יוטה.
אחרי לילה סוער, קמנו לבוקר שמשי ויחסית נטול רוח וחם. הסברנו לילדים
שהיום צפוי יום נסיעה ארוך ארוך ושכדאי מאד שיהיו סבלניים. נפרדנו מהקמפ והתחלנו
בנסיעה לכיוון קאסטר פארק – זהו פארק מדינה שידוע בריכוז החיות שבו. חשבנו שמכיוון
שהוא ממילא נמצא על הדרך שלנו דרומה, אולי גם נראה עוד כמה חיות לסיום הפרק הצפוני
שלנו. הפארק אכן יפה, גדול ומרשים, אבל חיות לא בדיוק ראינו בו. לא נעים להגיד,
אבל עדרי הביזונים שראינו שם, כבר לא מרגשים אותנו אחרי כל כך הרבה ביזונים
ביילוסטון. גם אנטילופות הפרוגהורן שהיו בפארק לא עשו לנו את זה... היה איזשהו שלב
שראינו עדר של חמורים וכמה תרנגולי הודו – קצת פדיחה להודות שאלו החיות שבשבילן
נכנסנו לפארק הזה. בכל זאת, היתה דרך נחמדה.
לאחר היציאה מהפארק, עלינו על כביש 87 לכיוון דרום והתחלנו בנסיעה.
חצינו את החוות היפהפיות של דרום דקוטה ושטחים אדירים של מרעה. עצרנו להתרעננות
בעיירה נחמדה בשם hot springs. ראינו שמתקיים במרכז
העיר מעין יריד נחמד והצטרפנו למקומיים – במקום היו מספר דוכני מזון, דוכני הגרלות,
שני זמרים שניסו לחמם את האוירה המאד מאד מנומנמת...בכלל, מקום מאד הזוי ואפילו
קצת נטוש...חזרנו לקרוואן והמשכנו בנסיעה. באיזשהו שלב עזבנו את דרום דקוטה
וחזרנו, שוב, לוויומינג. הפעם באמת באמת שלא היה כלום, אבל ממש כלום, בצידי
הדרך. פשוט כביש ארוך שלא נגמר. בשלב הזה
של הנסיעה אני נהגתי. חגי ישב יחד עם הילדים מאחורה, ראו ביחד סרטים בטלויזיה,
ואני נהניתי משירים שאני אוהבת ושקט. אף אחד לא הטריד אותי...ככה נהגתי קרוב
לשלוש-ארבע שעות רצוף!
הכביש הארוך הזה התחבר, בסופו של דבר, עם הכביש המהיר 25 לכיוון דרום.
עם העלייה על הכביש המהיר, השמש כבר החלה לשקוע. התחלפנו בנהיגה וחגי חזר להגה.
עצרנו ב-rest area הקרוב, הכנו ארוחת ערב,
התקלחנו, רוקנו מים מלוכלכים ומילאנו מים נקיים. היינו מוכנים לשנת לילה בדרכים. סידרנו
לילדים את המיטות, שמנו סרט נוסף (באותו יום הילדים ראו אולי 700 סרטים...)
בדי.וי.די, כיבינו אורות, הכנו קפה והמשכנו בנסיעה. חשבנו לעצור לשנת לילה בשאיין,
ממש על הגבול עם קולורדו, אבל חגי החליט להמשיך לנסוע. הילדים כבר ישנו כשאנחנו חצינו
למדינת קולורדו. החלטנו לנסוע לכיוון העיר בולדר, ו- 29 ק"מ לפני העיר, עצרנו
לחניית לילה בוולמארט. היינו מבסוטים ביותר על ההספק המרשים. בכלל, הנסיעה עברה די
בקלות למרות הקילומטרז' המטורף שעשינו באותו יום (כמעט 450 מייל).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה