בפוסט האחרון היינו באוטמן, באמצע הכלום, כביש 66 - רק אנחנו והטבע. עכשיו - אני כותבת את הפוסט הזה מהמקום הכי הזוי והכי אחר ושונה מאוטמן - אפילו אני לא מאמינה שאני כותבת מפה: אני יושבת בתור מחוץ לחנות הענק טרגט, יחד איתי עוד עשרות אנשים (בעיקר שחורים, היספניים ועוד כל מיני כאלה שבחיים שלהם לא חולמים שהם יעזבו את הכל ויסעו לשנה טיול בקרוואן...) - וכולנו בתור במסגרת ה"בלאק פריידיי" - מחכים שהחנות תפתח בשעה 20:00. עכשיו, אגב, רק 15:00, ואנחנו כבר יושבים פה בתור משעה 12:00. אני מעדכנת ב"לייב" מכיוון שפה, בטרגט, יש אינטרנט מעולה. אז הדיווח הוא לגמרי אמיתי מהשטח.
אז איך הגענו למצב ההזוי הזה? הגענו לאנהיים לפני יומיים, שוב לדיסנילנד - הפעם מתכוונים להכנס לפארק השעשועים בעוד יומיים. בינתיים מעבירים את הזמן עם סבתא, מראים לה את כל המקומות שאנחנו כבר היינו בהם. למרבה הפתעתנו, הילדים עדיין מתרגשים מדיסני ומתלהבים מל.א. כאילו זאת הפעם הראשונה שלהם פה. בכל אופן, יובל - כן, כן יובל היא האחראית לענייני אמריקה שלנו - הודיעה לנו עוד בארץ, שבבלאק פריידיי, חייבים לשבת מחוץ לחנויות כדי לזכות בכל המחירים השווים. בכלל לא תכננו את זה אבל ככל שהתקרב התאריך, החלטנו שאם אנחנו ממילא נמצאים פה, שווה לנסות. בינתיים נוספו עוד שני מרכיבים מאד חשובים במשוואה - החשוב מכל וזאת גם הסיבה העיקרית שאנחנו פה בתור - יואבי שלנו רוצה מאד מאד מיני אייפד. המתוק הזה חסך את כל הכסף שלו לקנייה הזאת וגילינו שאם נקנה את המוצר הזה פה בטרגט, נקבל בחזרה 75$. זה אומר שיואב יקנה את המוצר רק ב-220$ (במקום ב-300$) שהם לגמרי הכסף שלו! בשבילו אנחנו מוכנים לעמוד בתור ולקוות שנצליח. המרכיב השני במשוואה, ולא פחות חשוב - ממש לא ידענו שהיום ממילא הכל סגור! כל החנויות נפחות רק בערב, דיסנילנד - לא בא בחשבון היום בגלל התורים. זה אומר שאין לנו מה לעשות ובמקום לשבת בקמפ, אנחנו יושבים בחנייה של טרגט, צמודים לתור, אכלנו כבר צהריים (לביבות חנוכה ושניצלים) ואנחנו יושבים פה בתורות. וסבתא מינה - משתפת פעולה לגמרי עם כל הדבר המטורף הזה. יובל היתה הראשונה בתור, יונתן החליף אותה, עכשיו אני ואח"כ נמשיך להתחלף עד שתגיע השעה האמורה - השעה שבה אנחנו אמורים לקבל את הכרטיס שלנו שיזכה אותנו בהנחה בשביל יואבי.
בינתיים אנחנו יוצרים פה קשרים בתור: אני כבר מכירה את כל סיפורי הזוועות והמסכנות של האנשים היושבים לצידי. כולם פה בשביל לקנות טלויזיה 50 אינץ בסכום המטורף של 200$!!! כל מי שמצטרף לתור, מיד כולם שואלים אותו אם גם הוא בשביל הטלויזיה....עוד מעט בטח יתחילו הריבים. ממש לצידי יושבות אמא, בת וסבתא. הן כבר הכינו את כל רשימות הקריסמס שלהן ומקוות שיוכלו לקנות בזול את כל המתנות שבעולם....הן לא מפסיקות להתלהב שאנחנו מהארץ של ג'יזס ומדברים את שפת הקודש....
כרגע, נראה שכל מי שנמצא פה בתור, מחכה לטלויזיה, כך שאין לנו בעיה. אף אחד לא באמת רוצה את המיני אייפד...אנחנו במקום מעולה בתור - בערך מספר 7, כך שיש לנו הרבה סיכויים לזכות במיני אייפד שלנו.
כדי שלרגע לא יהיה ספק - היום, לא משנה מה יקרה, יהיה ליואבי מיני אייפד, גם אם הוא ישלם את מלוא המחיר. אנחנו עוזרים לו לקבל בחזרה 75$, שבשבילו, זה מלא כסף (ופה, באמריקה, זה באמת מלא כסף).
אני מרגישה פה כל כך לא שייכת - עומדת בתור עם כל האנשים האלה, כאלה שבאמת באמת אין להם כלום. הם נלחמים פה על כל דולר הנחה ואפילו פספסו את ארוחת החג בשביל זה. יש פה משפחות שלמות שיושבות באוהלים בתקווה למצוא משהו זול...ואנחנו - יושבים בתור כשהקרוואן שלנו לצדנו, מגשימים חלום של החיים, מוציאים הרבה יותר כסף ממה שכל המשפחות פה חולמות....מטורף!
טוב, הכל חלק מהחווייה של סוג הטיול שלנו. כמו שחגגנו את ההלואין עם המקומיים, עכשיו אנחנו "חוגגים" גם את הבלאק פריידיי כמו מקומיים אמיתיים.
בפוסט הבא, אספר אם הצליח כל עניין התור ההזוי הזה....מקווה שהמאמצים שלנו ישתלמו.
אז איך הגענו למצב ההזוי הזה? הגענו לאנהיים לפני יומיים, שוב לדיסנילנד - הפעם מתכוונים להכנס לפארק השעשועים בעוד יומיים. בינתיים מעבירים את הזמן עם סבתא, מראים לה את כל המקומות שאנחנו כבר היינו בהם. למרבה הפתעתנו, הילדים עדיין מתרגשים מדיסני ומתלהבים מל.א. כאילו זאת הפעם הראשונה שלהם פה. בכל אופן, יובל - כן, כן יובל היא האחראית לענייני אמריקה שלנו - הודיעה לנו עוד בארץ, שבבלאק פריידיי, חייבים לשבת מחוץ לחנויות כדי לזכות בכל המחירים השווים. בכלל לא תכננו את זה אבל ככל שהתקרב התאריך, החלטנו שאם אנחנו ממילא נמצאים פה, שווה לנסות. בינתיים נוספו עוד שני מרכיבים מאד חשובים במשוואה - החשוב מכל וזאת גם הסיבה העיקרית שאנחנו פה בתור - יואבי שלנו רוצה מאד מאד מיני אייפד. המתוק הזה חסך את כל הכסף שלו לקנייה הזאת וגילינו שאם נקנה את המוצר הזה פה בטרגט, נקבל בחזרה 75$. זה אומר שיואב יקנה את המוצר רק ב-220$ (במקום ב-300$) שהם לגמרי הכסף שלו! בשבילו אנחנו מוכנים לעמוד בתור ולקוות שנצליח. המרכיב השני במשוואה, ולא פחות חשוב - ממש לא ידענו שהיום ממילא הכל סגור! כל החנויות נפחות רק בערב, דיסנילנד - לא בא בחשבון היום בגלל התורים. זה אומר שאין לנו מה לעשות ובמקום לשבת בקמפ, אנחנו יושבים בחנייה של טרגט, צמודים לתור, אכלנו כבר צהריים (לביבות חנוכה ושניצלים) ואנחנו יושבים פה בתורות. וסבתא מינה - משתפת פעולה לגמרי עם כל הדבר המטורף הזה. יובל היתה הראשונה בתור, יונתן החליף אותה, עכשיו אני ואח"כ נמשיך להתחלף עד שתגיע השעה האמורה - השעה שבה אנחנו אמורים לקבל את הכרטיס שלנו שיזכה אותנו בהנחה בשביל יואבי.
בינתיים אנחנו יוצרים פה קשרים בתור: אני כבר מכירה את כל סיפורי הזוועות והמסכנות של האנשים היושבים לצידי. כולם פה בשביל לקנות טלויזיה 50 אינץ בסכום המטורף של 200$!!! כל מי שמצטרף לתור, מיד כולם שואלים אותו אם גם הוא בשביל הטלויזיה....עוד מעט בטח יתחילו הריבים. ממש לצידי יושבות אמא, בת וסבתא. הן כבר הכינו את כל רשימות הקריסמס שלהן ומקוות שיוכלו לקנות בזול את כל המתנות שבעולם....הן לא מפסיקות להתלהב שאנחנו מהארץ של ג'יזס ומדברים את שפת הקודש....
כרגע, נראה שכל מי שנמצא פה בתור, מחכה לטלויזיה, כך שאין לנו בעיה. אף אחד לא באמת רוצה את המיני אייפד...אנחנו במקום מעולה בתור - בערך מספר 7, כך שיש לנו הרבה סיכויים לזכות במיני אייפד שלנו.
כדי שלרגע לא יהיה ספק - היום, לא משנה מה יקרה, יהיה ליואבי מיני אייפד, גם אם הוא ישלם את מלוא המחיר. אנחנו עוזרים לו לקבל בחזרה 75$, שבשבילו, זה מלא כסף (ופה, באמריקה, זה באמת מלא כסף).
אני מרגישה פה כל כך לא שייכת - עומדת בתור עם כל האנשים האלה, כאלה שבאמת באמת אין להם כלום. הם נלחמים פה על כל דולר הנחה ואפילו פספסו את ארוחת החג בשביל זה. יש פה משפחות שלמות שיושבות באוהלים בתקווה למצוא משהו זול...ואנחנו - יושבים בתור כשהקרוואן שלנו לצדנו, מגשימים חלום של החיים, מוציאים הרבה יותר כסף ממה שכל המשפחות פה חולמות....מטורף!
טוב, הכל חלק מהחווייה של סוג הטיול שלנו. כמו שחגגנו את ההלואין עם המקומיים, עכשיו אנחנו "חוגגים" גם את הבלאק פריידיי כמו מקומיים אמיתיים.
בפוסט הבא, אספר אם הצליח כל עניין התור ההזוי הזה....מקווה שהמאמצים שלנו ישתלמו.
אכן הזוי..ואכן חוויה מדהימה. מקווה שיואבי הצליח לקבל את האייפאד ובמחיר שווה כי אין כמו לקנות במבצע..
השבמחקחסרים לי כמה פרטים חשובין על הרכישות ברוס מהפוסט הקודם אבל אתאפק..
נשיבוקים לכולם..דינה
מרגש לקרוא את הפוסט, וזה מחזיר אותי לכל האנשים המסכנים ורעבים שראינו בטיול שלנו. לאחד מהם נתתי את כל שאריות האוכל לאחר ארוחה במקדונלדס. ומה שהדהים אותי עוד יותר, שהוא התחיל מייד להודות לאלוהים על ה"ארוחה" שקיבל!
השבמחקאין כמו להכיר את אמריקה דרך אנשים ואורך חייהם. תמשיכו במסע המדהים שלכם! אלה.