אחרי ארבעה ימים בטבע, הגענו לקראת ערב לעיר נייפלס. מצאנו חנייה בסניף lowe's המקומי ונפלנו למיטות. את הבוקר פצחנו בקניות בוולמארט ומשם
המשכנו לכיוון החוף. הנסיעה לכיוון החוף הזכירה לנו מאד את רצועת החוף של
ברדנטון-קורטז – גשרים שמחברים בין היבשה לחופים ולאיים קטנים הפזורים לאורך רצועת
החוף. חיפשנו מקום חנייה ומצאנו משהו מאולתר ממש בירידה מהגשר. מכיוון שלא היינו
בטוחים אם ניתן לחנות שם, התחלנו לחפש אנשים לשאול. למזלנו, מצאנו זוג נחמד שמיד
הציע לנו להתקדם עוד שני מייל בכביש ולהכנס לפארק המדינה lovers key – אי
האוהבים. הם אמרו לנו שיש שם חוף מדהים הנושק לאגם. נוכל לחנות שם את הקרוואן
בבטחה לכל היום. כמובן שקפצנו על הידיעה והמשכנו לפארק. נכנסנו לגן עדן!!!
פרקנו את האופניים,
עלינו על בגדי ים, הצטיידנו במגבות ואפילו עברנו בחנות המקומית הממוקמת ממש בצמוד
לחנייה, וקנינו מזרון ים ואבוב גדול. עמוסים בציוד, נסענו מהחנייה לחוף – מרחק של חצי
קילומטר בערך. חשוב לציין – אפשר גם ללכת ברגל ולמי שרוצה – יש טרולי – מעין שאטל
חינמי – שנוסע בין כל מגרשי החנייה ואוסף אנשים לחוף. תענוג.
אנחנו, כאמור, נסענו
באופניים, מה שאפשר לנו להסתובב בחופשיות וגם להנות מהדרך. בחצי קילומטר עד החוף,
חוצים על פני גשר שעובר מעל אגם גדול בו צפינו במנטיס שנהנות מהמים החמים. האמת
שפה ראינו הכי בבירור את המנטיס – אפילו יותר מפארק בלו ספרינגס.
הים של האי פשוט מהמם
– אין מה לומר, זה באמת חוף מקסים. הילדים השתוללו במים ואנחנו היינו עסוקים
בשיזוף. וכך, בעודנו רובצים על החוף, ראינו באופק המאד קרוב, דולפינים ששוחים להם.
פשוט ישבנו על החוף וצפינו בדולפינים. רק בשביל זה היה שווה להגיע למקום הזה. הילדים נהנו לפחות שעתיים עד שמיצו (ילדים
ממצים מהר..) ובצהרים חזרנו
לקרוואן, התקלחנו במקלחת החיצונית של הקרוואן להורדת כל החול והכנו ארוחת צהרים
מעולה. אחרי הארוחה כולנו היינו ממוטטים מה שחייב מנוחת צהריים. איזה כייף שהבית
כל הזמן איתנו.
אחה"צ הילדים
הודיעו לנו חגיגית שהם לא זזים מהקרוואן – הם לא רוצים לשמוע על האופניים וגם את
הים הם מיצו. נגה היתה היחידה שהיתה מוכנה לצאת עם חגי לסיבוב קצר. אחרי שהם חזרו,
חגי ואני - ב"לב כבד" - השארנו את הילדים בחנייה ויצאנו לבד לטיול
אופניים ברחבי הפארק. המקום מציע שפע של מסלולי אופניים כמו גם מסלולי הליכה
הנושקים לאגם הגדול. המסלול שבחרנו עבר
לאורך כל האגם. מדי פעם השבילים נכנסנו ממש לתוך הצמחיה של עצי המנגרוב לצידי
האגם. מקסים. וכך, תוך כדי הרכיבה, החלה השמש לשקוע, ואז הבנו שהשם של המקום באמת
מצדיק את השם שניתן לו: מקום רומנטי מהמם (כן, יצא לי קצת דביק, אבל אין מה לעשות - המקום הזה באמת מרגש...).
חזרנו לקרוואן עם החשיכה - הריינג'רית של המקום כבר חיכתה לנו
וזירזה אותנו שנתקפל. המקום נסגר כל יום עם החשיכה ואנחנו היינו האחרונים בפארק.
העמסנו מהר את האופניים, קיפלנו את כל הציוד ויצאנו מהפארק. המשכנו בנסיעה לכיוון
העיר, עצרנו בסניף טרגט המקומי לשופינג לילי שלי ושל יובל. סיום מושלם ליום מושלם.
בבוקר, נסענו ל-pine island, בו היה לנו קמפ מוזמן מראש של חברת koa. בדיעבד נסענו מיילים מיותרים עד לקמפ שהתגלה כקמפ מוזנח ולא מפנק
ביחס למחיר הלא זול ששילמנו. כך או כך, העברנו יום שלם בקמפ הזה – כביסות, מנוחה
ובריכה לילדים.
למחרת בבוקר התחלנו
בנסיעה לכיוון האי סניבל. המקום מפורסם בזכות הצדפים הרבים הפזורים לאורך חופיו
המדהימים – חופים אלה נחשבים ליפים ביותר בארה"ב (וגם בעולם יש להם מקום של
כבוד). הנסיעה לאי עוברת דרך גשר גדול שהוא למעשה כביש אגרה המוביל לתוך האי.
בכניסה משתרך תור מכוניות ארוךךךךךך. לשמחתנו, לא נאלצנו לעמוד בפקק הענק כי יש
לנו מדבקת ברקוד שמאפשרת לנו לנסוע בכל כבישי האגרה בפלורידה בלי לשלם בכניסה
לכביש (אל דאגה – אנחנו משלמים דרך כרטיס האשראי...).
מה אומר ומה אגיד –
שוב: חופים מדהימים כמו בז'ורנלים, בתים מהממים על המים, יאכטות, גלריות וחנויות
פיצ'יפקעס לתיירים, גינון מהסרטים וצמחיה עשירה. אנחנו כבר ב"סרט" הזה
של חופים וים ושמש קרוב לשבועיים ועדיין לא נמאס. נסענו בנסיעה איטית לאורך כל
האי, באיזשהו שלב הגענו ממש לקצהו המתחבר עם האי השכן – קפטיבה. ראינו שאין לנו כל
כך איפה לחנות אז החלטנו לחזור לאחד מהחופים הציבוריים שראינו בדרך בסניבל. מצאנו
מקום עם חנייה ציבורית המתאימה גם לקרוואנים וירדנו לים. גם פה – דולפינים באופק
הקרוב. מדהים. העברנו עוד שעתיים בים וחזרנו לקרוואן. המשכנו בנסיעה באי והגענו
לחנייה ציבורית נוספת – הילדים נשארו בקרוואן (לשמחתם הרבה, יש לומר) ואנחנו יצאנו
עם האופניים לחרוש את האי. האי כולו מרושת במסלולי אופניים כך שניתן להגיע לכל
מקום באי עם האופניים. נסענו לאורך החופים והמשכנו לכיוון מרכז האי – אכלנו גלידה
ושתינו קפה קר וחזרנו לקרוואן. בדיוק כשהחלה השקיעה רצנו מהר מהר לחוף (מרחק 100
מטר מהקרוואן) להספיק לתפוס תמונות טובות. זהו, תפסנו את השקיעה היפה ביותר של
דרום פלורידה – הרבה יותר יפה מהשקיעה המפורסמת של כיכר מלורי בקיי ווסט.
אחרי מקלחות וארוחת
ערב בחנייה של הקרוואן, התחלנו בנסיעה ארוכה מאד מאד בחזרה לכיוון אורלנדו, נפרדים
מדרום פלורידה - מזרח ומערב – וחוזרים
לעיר. הגענו לחניית lowe's באורלנדו ב-12 בלילה
ונפלנו.
מבלים ומעבירים ימים
אחרונים באורלנדו – לפני הטיסה למקסיכו
את היום שלמחרת ההגעה
לאורלנדו, בילינו בפארק נוסף של דיסני – אנימל קינגדום. מכיוון שכבר הספקנו להיות
בדיסנילנד בקליפורניה, החלטנו מראש לוותר על המג'יק קינגדום בפלורידה. הילדים בחרו
בפארק הזה והאמת היא שלנו זה כבר ממש לא היה אכפת לאן הולכים...
תחזית מזג האויר היתה
קצת עגומה והיה גם צפי לגשם אבל אנחנו החלטנו לגמור את פרק הדיסני שלנו לטיול.
הפארק עצמו ענק,
יפיפה, מושקע ומטופח כמיטב המסורת של דיסני. המקום נראה כמו גן חיות בוטני ענקי.
למרות זאת, נרשמה אכזבה בגזרת המתקנים והריידים – מאד מאד עלוב בהשוואה ליתר
הפארקים ובמיוחד בהשוואה לאיילנד אוף אדוונטצ'ר. תוך שעה הבנו שיש לנו בערך רק
חמישה ריידים ואחרי שסיימנו אותם, לא כל כך נשאר לנו מה לעשות...בכל אופן, הכי
נהננו מהספארי באפריקה – חיות אמיתיות: צ'יטה, פילים, ג'ירפות ואריות!!!, ועוד כמה
מתקנים נחמדים בעולם הדינוזאורים, רכבת הרים שווה, אפילו נרטבנו במתקן האבובים,
ראינו מיוזיקל מעולה – מוצאים את נמו והספקנו לראות גם את המצעד הצנוע בהרבה מזה
של המג'יק קינגדום. לא יאמן אבל בחמש
סיימנו את הפארק. הילדים הודיעו – הספיק לנו!!!
למחרת, התמקמנו בסניף
וולמארט הצמוד לסניף של lowe's. וכך עמדנו יום שלם
בחנייה – צמודים ל-lowe's בשביל האינטרנט ונהנים
מגיחות של קניות בוולמארט. היום כולו הוקדש לנקיונות ואריזות וגם להשלמת קניות
הכרחיות לנסיעה: בגדים, נעלים, קרם שיזוף ועוד ועוד. בין לבין, הילדים השכירו
סרטים בדולר ואיכשהו – לא ברור איך – הצלחנו להעביר יום שלם בחנייה סגורים בתוך
הקופסא שלנו. בחוץ – יורד מבול. לא ייאמן איך ברגע שחזרנו לאורלנדו חזר לנו הגשם.
אתמול הגענו לקמפ
המוכר והאהוב שלנו – outdoor resort. העברנו יום שלם בנקיונות
נוספים, כביסות ואריזות אחרונות. הילדים הספיקו להנות גם מהאינטרנט ומהבריכה.
היום, אנחנו משאירים את הקרוואן בתחנת ההשכרה. מנהל התחנה הבטיח לנו שבזמן שנעדר
יתקנו וישפצרו לנו את הקרוואן – בכל זאת, לאחר חצי שנה כבר יש כל תיקונים ושיפוצים
- מינוריים אבל נדרשים.
מתחנת
ההשכרה אנחנו נוסעים למלון שהוזמן מראש בשדה התעופה. מחר בשמונה בבוקר אנחנו
ממריאים לפאלייה דל-כרמן שבחופי רביירה מאייה במקסיכו. הפוסט הבא יהיה כבר משם. וכמה הערות טכניות קטנות לסיום - בפוסט הקודם, בטעות שוכפלו התמונות. לא הצלחתי לתקן. חוץ מזה יש לי עוד "חובות" - גם עוד קצת תמונות מהאברגליידס, אי האוהבים וסניבל, ולקינוח - מדגם מייצג של האנימל קינגדום. את כל אלה אעלה כשנחזור ממקסיכו בעוד שבוע.
ולסגירת מעגל - תמה לה חצי שנה. את השורות האלה אני כבר כותבת מהמלון הסופר סופר מפנק בפלאייה דל כרמן. הגענו לכאן היום בבוקר אחרי תהליך צ'ק אין מהיר מאין כמוהו בשדה התעופה באורלנדו. לא החתימו לנו את הדרכונים אבל כן סרקו לנו אותם במחשב. נקווה לטוב. בכל אופן יש לנו חותמת כניסה ויציאה ממקסיכו.
את כל הפרטים והחוויות ממקסיכו נעלה בצורה מסודרת בפוסט נפרד, רק אומר בינתיים ש"לפעמים חלומות מתגשמים". אם השנה הזאת היא חלום בפני עצמו הרי שהשבוע הזה הוא ללא ספק הדובדבן שבדובדבנים שבקצפת...
תענוג לקרוא ולהיות חלק מהחוויות שלכם מחכה לניסים והנפלאות של מקסיקו נשיקות
השבמחקאיזה כיף.. עוד שבוע מקסיקו
השבמחקומיד אחכ זמן איכות עם סבתא
אחכ אנחנו ותמי..
כבר ממש רואים את הסוף..
אנחנו בתל אביב עם הילדים-עדין במיטה
כל הלילה חלמתי על הטיול..יש לנו פה "ספוילר" קצר עד יום שבת. מלא סושי, מנוחה, וטיולי אפניים -זו לא פלורידה אבל בנתיים מסתפקים במה שיש
מחכה לפוסט הבא
נשיבוקים