דרום פלורידה – סיכום בארבעה חלקים (חלק ג')

שרשרת איי הקיז

11-12/2/14 - יום שני ושלישי

היום אנחנו נכנסים לאיי הקיז. מראש החלטנו לפצל את הנסיעה לקי ווסט – האי האחרון בשרשרת האיים והדרומי ביותר, ולכן היום מתכננים לנסוע עד איזור מרת'ון, איפשהו באמצע. אורך רצועת הקיז – 120 מייל לכיוון. כמובן שלא הזמנו שום קמפ – התקשרנו למלא קמפים: ברובם לא היה בכלל מקום או שהמחיר ללילה היה יותר משערורייתי בשבילנו (מעל 100$ ללילה!). החלטנו שמקסימום, אם לא נמצא מקום לשינה, נחזור להומסטד.

מיד כשמגיעים לאי הראשון – קיי לארגו – ישנה הרגשה של חופש, קשה לי להסביר אבל חגי ואני אמרנו מיד שיש במקום אוירה של סיני. האוקיינוס משני צידי הכביש, בין לבין ישנם מספר בתים מבודדים, חלקם על רצועות חוף מקסימות. הבתים צבעוניים, דבר שמיד הזכיר לנו את ברבדוס. נוסעים נסיעה ארוכה והמראות של החופים מצידי הדרך פשוט מהממים.
קצת לפני העיר מרת'ון, ראינו את פארק המדינה curry hammock. נכנסנו לבדוק אם במקרה יש מקום פנוי. כבר הכנו את עצמנו שמקרה הכי גרוע נבלה שם עד הערב, נעשה דאמפינג ונמשיך. להפתעתנו ושמחתנו הרבה, היה מקום פנוי אחד בודד! זכינו! איזה אושר. הגענו לאחד המקומות המקסימים בטיול – חוף ים פרטי מהמם, עצי קוקוס ומנגרובים ליד המים – מראה לא ייאמן. הקרוואן שלנו חונה במרחק 10 מטרים מהחוף וההרגשה כאילו הגענו לגן עדן. התמקמנו בקמפ, ירדנו לים ובילינו בו קרוב לשעתיים. אחה"צ חזרנו לקרוואן, הדלקנו מזגן, הכנו ארוחת צהריים טובה, מקלחות מפנקות וישבנו במרפסת שלנו – בשולחן ליד הקרוואן. ממש לידינו, ציפור קרדינל אדומה ויפיפיה עשתה לנו תצוגת תכלית. היה מושלם!

 למחרת החלטנו, אחרי התלבטויות רבות, להמשיך לקיי ווסט. פחדנו שזה עוד אי, ואנחנו הרי כבר ראינו את החופים והתלהבנו – מה כבר יכול להיות הביג דיל? כל הזמן קיננה המחשבה שאם כבר הגענו עד לכאן אז שווה "לסמן" את הנקודה הדרומית ביותר. מצד שני, אנחנו תופרים מיילים בלי הכרה והנסיעות כבר מעייפות בשלב זה של הטיול.
בדרך לקיי ווסט, אנחנו חוצים את גשר 7 המייל, שמחבר בין האיים השונים. מדהים. מגיעים לקיי ווסט ומחפשים חנייה – שוב, כמעט משימה בלתי אפשרית. הרחובות כל כך צרים שבקטעים מסויימים היה ממש מפחיד. בסופו של דבר אנחנו מחליטים לנסוע ישירות לרחוב דובאל – הרחוב המרכזי של האי – ושם אנחנו מוצאים חנייה מקורה! ממש בלב ליבו של מרכז העניינים. החנייה במחיר הגבוה ביותר ששילמנו אי פעם – 40$ עד שבע בערב. מבחינתנו זה היה כמו תשלום עבור קמפ...

החנינו את הקרוואן והתחלנו לחרוש את האי. עמדו לרשותנו כמעט 6 שעות – בהחלט זמן מספיק למצות ולהספיק לראות את כל ה"היילייטס" שיש במקום. התחלנו ללכת ברחוב דובאל המרכזי. המקום הוא מעין ערבוב של קובה, סיני, תל אביב והקריביים. שום זכר לאמריקה! בכל המסעדות והפאבים שברחוב, עשרות ומאות אנשים שפשוט מתמכרים לשמש, נהנים מהקיי ליים פאי המפורסם (שכמובן שטעמתי והיה דוחה!!! בכלל, נושא העוגות והמתוקים פה, באמריקה - מאד מאד חלש...שלא לדבר על הקפה...בתחום הזה יש להם הרבה מה ללמוד...), שותים מוחיטו, מעשנים סיגרים – אין דאגות! באחת החנויות פגשנו מוכרת ישראלית, קרן, שמעבר לעובדה שהיתה מאד נחמדה ומכרה לנו טי שירטס בזול, גם כיוונה אותנו למסעדה ישראלית שבה אפשר לאכול ג'חנון. איזה אושר!!! אגב, כמעט כל החנויות טי-שירטס ברחוב שייכות לישראלים. מכל עבר שמענו עברית! הילדים מאד התרגשו מהעניין הזה...וכך מצאנו את עצמנו מטיילים ברחוב דובאל ומחפשים את הכתובת של המסעדה. לאחר חצי שעה בערך הגענו ל"מסעדה של אמא" – אילנה, שהגיעה לקיי ווסט לפני 9 שנים ומאז מנהלת מסעדה ישראלית כשרה למהדרין. הזמנו ארבע מנות ג'חנון (קפוא, יש לומר, שחומם היטב במיקרו) עם רסק עגבניות וטחינה. טוב נו, הילדים היו מבסוטים לאללה.
מהמסעדה המשכנו להסתובב ברחובות האי. המקום פשוט מקסים, אוירה מיוחדת, כייף בלתי רגיל. לקראת השקיעה הגענו לכיכר מלורי המפורסמת. בכל יום מתקיימות בכיכר בסביבות השעה 6 בערב, חגיגות השקיעה. עשרות מופעי ג'אגלינג, להטוטים ואקרובטיקה, דוכני עבודות יד ומזכרות. כל האנשים במקום מתקבצים לצפות ביחד בשקיעה המקסימה. אנחנו עברנו בין כל המופעים – הילדים לא הסכימו לוותר על אף מופע והשאירו טיפ בכל מופע. כשהשמש כבר החלה ממש לשקוע, עזבנו את הכיכר וחזרנו לחנייה. נכנסנו לקרוואן ונסענו למצוף המפורסם שממוקם בפינה הדרומית ביותר של האי, שהיא בעצם הנקודה הדרומית ביותר בארה"ב – the most southern point in u.s continent. מפה המרחק לקובה הוא 90 מייל בלבד. אחרי שהצטלמנו, התחלנו בנסיעה ארוכה ארוכה בחזרה להומסטד, לא לפני שעצרנו בסופר מקומי למקלחות וארוחת ערב. בחנייה של הסופר התחיל לרדת גשם – מבול!!! שלא הפסיק עד הבוקר. בזמן שאני והילדים חרפנו כל הדרך, חגי נהג את כל הקיז בחזרה. 

בבוקר שלמחרת חזרנו לקמפ בהומסטד – הפעם רק כדי לעשות דמפינג. מכיוון שכבר הכירו אותנו, אמרו לנו שאנחנו יכולים לחפש מקום פנוי בקמפ ופשוט להתחבר. זה היה הדמפינג הכי ארוך בהסטוריה – התחברנו למים: כולנו עשינו מקלחות, שטפנו כלים אפילו הטענו את המכשירים בחשמל. הדאמפינג שלנו ארך כשעה ואחריה החלטנו להקדיש את היום למנוחה: עשינו קניות בוולמארט ומיד אח"כ נסענו לקולנוע המקומי. הילדים יצאו לסרט ואנחנו נחנו בקרוואן. כשהם חזרו מהסרט יצאנו לקצת שופינג בסניף רוס הקרוב ואח"כ חזרנו לחניית הקולנוע – הפעם אנחנו יצאנו לסרט והשארנו את הילדים בקרוואן. בלילה ישנו בחניית הקולנוע. היה יום כייפי ביותר! נטענו בכוחות ואנרגיות חדשות – מחר אנחנו חוזרים לטבע לפארק אברגליידס.


הגשר הראשון בכניסה לקיז - קיי לארגו

פארק המדינה - curry hammoch - חוף פרטי מדהים!

וכך נראה הקמפ - זה קרוואן חלום, לא "פושטי" כמו שלנו...

דרך גישה פרטית לים מכל סייט. מרחק הליכה של 10 מטרים...

וציפור הקרדינל המקסימה - ממש מטר מאתנו. יפיפיה אמיתית.

גשר שבעת המייל

 ממש בכניסה לקיי ווסט