את הפוסט הזה אני כותבת במדינת מונטנה שבארה"ב,
אליה הגענו ביום שני אחה"צ. אבל לפני הדיווחים מארה"ב, יש לי חובת דיווח
אחרונה מווטרטון - הפינאלה שלנו להרי הרוקי'ס
הקנדיים.
מיד עם כניסתנו לשמורה, ביקרנו במרכז המבקרים
וביררנו לגבי מצב הכבישים בהמשך הדרך לארה"ב. כמו כן התעדכנו לגבי מצב הכבישים
בשמורה – אחד הכבישים היה סגור מה שצמצם לנו את הביקור. אבל הדבר החשוב ביותר היה המידע
לגבי הדובים: מסתבר שבשבוע האחרון נרשמה פעילות דובים מאד ענפה בשמורה. הריינג'רית
סימנה לנו על המפה את האזורים שבהם אפשר למצוא דובים ואנחנו יצאנו מהמשרד מאד מבסוטים
ומעודדים מהמידע המרגש.
ווטרטון התגלתה כמקום מקסים ביותר, רק שאנחנו
כבר היינו די שבעים מהמראות של הרוקי'ס והילדים רצו נורא לחזור לארה"ב. ובכל זאת,
הגענו למקום יפיפה, הקמפ בו התמקמנו הוכתר כיפה ביותר מאז תחילת הטיול. מדובר בקמפ
שנמצא בתוך העיירה ווטרטון, ממש צמוד לאגם. הסייטים בקמפ מרווחים ומכל זווית אפשרית
רואים את האגם הגדול. לצערנו, מזג האויר היה זוועתי - -היו רוחות נוראיות שכמעט העיפו
את הקרוואן ולכן לא יכולנו לצאת לטיול אופניים. ובכל זאת, למרות מזג האויר ומצב הרוח
הכללי הדי ירוד בקרוואן, החלטנו שנוסעים לתוך השמורה, בתקווה לראות משהו שמזכיר דוב
(שנוכל לספר שראינו דובים ברוקי'ס). נסענו בכביש המוביל לקניון האדום, נסיעה שאורכת
כ-16 ק"מ מהעיירה (כבר כתבתי כמה פעמים שהערים פה הן בגודל של רחוב. הפעם מדובר
בעיירה שיש בה בערך 10 בתים, גג 20: אחד בית קפה, אחד מכבסה, עוד בית קפה, תחנת דלק
ולודג' נחמד. זה בערך כל העיירה וכמובן אתר הקמפינג בו היינו). לאחר משהו כמו 3 ק"מ
ראינו התקהלות של רכבים בצד הכביש. יונתן היה הראשון שהבחין באיזשהו ראש שחור מבצבץ
על ההר ומיד צרח: "דובבבבבב!!!!!". חגי עצר בברקס את הקרוואן (מה שגרם לכל
המטבח לעוף לכל עבר...) ויצאנו החוצה בריצה, מנסים לראות איזה שביב דוב בנוף. טוב,
ראינו רק את הגב שלו, במצלמה זה נראה כמו כתם שחור על רקע ההר. אכזבה קשה מצד אחד,
ומצד שני – תקווה להמשך היום. הצלחנו קצת לעורר את הילדים – מרגע זה הם היו דבוקים
לחלונות של הקרוואן בנסיונות לאתר ראשונים את הדוב הבא שיצוץ...לא היה לנו מזל. הגענו
לקניון האדום של השמורה מבלי שראינו עוד דובים. ואם זה לא מספיק מבאס, בדיוק כשהחננו
והתכוונו לרדת למסלול הליכה קצר, התחיל לרדת גשם. אחרי רבע שעה של ישיבה בקרוואן ותפילות
להפסקת הגשם (תפילות שלא ממש עזרו – הגשם רק הלך והתחזק), החלטנו לעשות מעשה: נתלבש
טוב טוב ונצא החוצה – מקסימום נרטב. ובאמת, היינו עטופים ומכוסים ויצאנו החוצה. בהתחלה
קצת נרטבנו אבל לאט לאט נחלשו הטיפות ופתאום זה כבר לא היה נורא כל כך.
המקום עצמו היה מדהים ביופיו. בניגוד גמור
לאגמים והנהרות שכבר ראינו ברוקי'ס, פה מדובר בקניון צר שהמים חרצו בהרים, כאשר הסלעים
וצלע ההרים משני צידי הקניון צבועים בצבע אדום חזק. המראה של האדום בשילוב עם המים
השקופים והצלולים, בשילוב עם הירוק של כל ההרים מסביב – מראה פשוט מדהים. הלכנו על
גשרונים שמקיפים את הקניון משני צידיו. לאחר ההקפה (בקושי ק"מ אחד) המשכנו למסלול
נוסף המוביל דרך יער מקסים לנקודה גבוהה שממנה ניתן לראות את המפלים של הקניון (עוד
2 ק"מ). היה יפה יפה.
חזרנו לקרוואן והחלטנו שחוזרים לקמפ. בדרך
חזרה, חגי ראה שוב התקהלות של רכבים בצד הכביש. כמובן, שגם אנחנו עצרנו. הפעם, היה
כייף גדול. ראינו מהחלון דוב שחור גדול עומד על ההר שמעבר לכביש ואוכל להנאתו. חגי
החליט שהוא מתקרב ברגל לצלם מקרוב. תוך דקה, ארבעת הילדים יצאו בעקבותיו מוכנים למפגש
עם הדוב הראשון בחייהם. מה יש לומר – היתה חווייה מיוחדת: בקור של 5 מעלות, גשם מטורף
– החבר'ה חצו את הכביש והתחילו לטפס על ההר של הדוב. אני נשארתי בקרוואן, מציצה עליהם
מהחלון. וכך, בשיא המהירות, כמעט בריצה, הם הגיעו קרוב קרוב לדוב. עמדו בשקט (דבר מאד
לא אופייני להם) וצילמו את הדוב מכל זווית אפשרית, כולל בוידאו). זהו, חזרו לקרוואן
רטובים, קפואים אבל מבסוטים לאללה. ווטרטון היתה שווה רק בשביל הדוב הזה.
אחרי החווייה הזאת, חזרנו לעיירה, העמדנו
את הקרוואן צמוד למכבסה. המוכרת בבית הקפה הצמוד למכבסה לחשה לי בסוד את הקוד לאינטרנט
של הלודג' הסמוך, וכך יכולנו גם לכבס וגם לגלוש ולדבר בסקייפ, ובין לבין גם הכנו ארוחת
ערב וכל אותו זמן הגשם לא הפסיק. היה כייף לא נורמלי. אחרי הכביסות, חזרנו לקמפ, התחברנו לחשמל ולמים וכאילו הגענו הביתה. בחוץ
היו רוחות מטורפות והגשם רק הלך והתעצם. היתה ממש סערה. ואנחנו במיטות החמות שלנו אחרי
מקלחות רותחות ומזגן שדולק כל הלילה.פשוט תענוג!
למחרת בבוקר התארגנו במהירות, הספקנו עוד
נגלת כביסה אחרונה (ועוד קצת חמצן של וואי.פיי) והתחלנו בנסיעה לכיוון הגבול. ווטרטון
נמצאת ממש קרוב לגבול ולכן מיד לאחר שעה בערך, ראינו את דגל ארה"ב. הפעם היינו
לבד במעבר הגבול והביקורת היתה קצרה באופן יחסי. פקיד ההגירה, שניסה להתבדח איתנו,
שאל אותנו אם אנחנו מרגלים של הסי.אי.איי, או המוסד...הוא גם נכנס לקרוואן, הסתכל,
בדק שהילדים תואמים לתמונות שלהם בדרכון -
בקיצור קצת הפחיד אותנו. אבל היה זריז, מהיר ויעיל. ובסוף בירך אותנו: "welcome to America".ואת התמונות האחרונות מהרוקי'ס כולל אלו של ווטרטון, אעלה בשבוע הקרוב. יש למה לחכות.
כיף לקרוא את העידכונים שלכם,
השבמחקלחוות דרככם טיול ברורקיס הקנדיים , וטיול בקראוון \ שני דברים שכרגע התקציב לא מאפשר ,
איך באמת האופרציה של הקראוון? החיבור לחשמל ולמים ? ריקון הביוב?
אין חשש להשאיר ציוד שאתם יוצאים לטייל ? או לישון בפנים בלילה ...
ובבקשה עוד תמונות ...
מקווה שתמשיכי לכתוב, להנאתך, למען החברים והמשפחה, ואנשים נוספים שקוראים ונהנים.
בקשה נוספת, אם יתאפשר, למען הדורות הבאים של המטיילים,
השבמחקלרשום את המסלול שלכם ברוקיס לפי ימים, ויעזור מאוד אם תוכלי לציין, היכן היה צריך להוסיף או להוריד, מנסיונכם. ( כל עוד וזה טרי...)
תודה , ותמשיכו להנות !!!
חבר'ה, דובים זה לא צחוק. יש מהם לא מעט גם במזרח, אז תשתדלו לא להתקרב בפעם הבאה. זה לא רק למען הבטיחות שלכם, אלא יותר מזה למען הדובים. כשדובים מתרגלים לקרבה של בני אדם זה מקצר להם מאד מאד את תוחלת החיים :(
השבמחק