שבוע ראשון בקרוואן - חוצים את מדינות קליפורניה, אורגון ווושינגטון.

בזה סיכום קצת ארוך של השבוע הראשון בקרוואן - שבוע שכמעט כולו נסיעה מטורפת שמתחילה בלוס אנג'לס ומסתיימת בוונקובר שבקנדה.
ביום שלישי בבוקר, קמנו נרגשים ביותר לקראת הקרוואן החדש שלנו. הגענו לתחנת ההשכרה וגילינו שיחד איתנו, מחכים בתור עוד קרוב ל-10 משפחות...תהליך קבלת הקרוואן היה ארוך ומתיש ביותר. חיכינו כמעט 3 שעות! למזלנו אנחנו לא בלחץ, חוץ מהעובדה שהילדים הטריפו אותנו - בכל זאת, אכלו ארוחת בוקר ב-7:00 ועד שקיבלנו את הקרוואן כבר היה קרוב ל-13:00!!!
הקרוואן היה ממש מאכזב. קטן, ישן, בלוי ומאד לא מפנק. הבעלים של תחנת ההשכרה הבטיח לנו שאם ממילא אנחנו נוסעים צפונה, נוכל לאסוף קרוואן חדש וטוב יותר בתחנה שלהם בסן פרנסיסקו. נו טוב, אין לנו ברירה. סן פרנסיסקו לא היתה בתכנון אבל אין מצב שנטייל בגרוטאה שקיבלנו. הסכמנו להגיע לסניף בסן פרנסיסקו וקבענו שביום חמישי בבוקר נהיה שם.
יצאנו מתחנת ההשכרה ישירות לוולמארט לקניית הצטיידות. עוד הספנו לפני זה לאכול ארוחת צהריים מפנקת במיוחד בדני'ס. העמדנו את הקרוואן בחנייה של וולמארט ונכנסנו לחנות, בה בילינו . קרוב ל-4 שעות. קנינו כל מה שהתכוונו וגם כל מה שלא...אחרי הקניות, חזרנו לחנייה: הכנו ארוחת ערב מפנקת, כולנו התקלחנו במקלחת של הקרוואן, סידרנו מיטות, ורק כשהילדים נשכבו סוף סוף והראו סימני הרדמות, יצאנו לדרך ועזבנו את לוס אנג'לס. עלינו על ה-I-5 לכיוון צפון. לא היו לנו שום תכנונים והחלטנו שנעצור כשייעצמו לנו העיניים. את הלילה הזה בילינו בתחנת משאיות.
למחרת כבר הרגשנו מנוסים עם הקרוואן ופצחנו בנסיעה אימתנית... הנוף שליווה אותנו בדרך הזאת היה ממש מדבר, סוג של הנגב המוכר לנו. היתה פתאום תחושת דה ז'ה וו שאנחנו בכלל בדרך לאילת. הגענו לעיירה נחמדה בשם PATTERSON, שם עצרנו לחניית לילה בקמפ נחמד כשהמטרה היתה לחגוג את ערב ראש השנה. הגענו בסביבות 17:00 וכבר קיבלנו הנחה של 50% במסגרת חברותנו במועדון PASSPORT AMERICA. יוצא ממש משתלם..הכנו ארוחת ערב מפוארת - כלומר הכנתי ארוחת ערב - כל ילד קיבל את המאכל האהוב עליו - כך יצא שהכנתי גם שניצלים, גם פירה, גם פסטה, גם שני סוגי סלטים וגם קינוח. התמוטטתי...אחרי ארוחת הערב, הילדים הלכו לעשות כביסה. בינתיים אבא לימד את יואב לרכב על אופניים - באופניים החדשות שקנינו בוולמארט. למרבה השמחה, תוך כמה דקות הילד התחיל לרכב... סוף סוף. רק בשביל זה היה שווה להגיע לאמריקה.
למחרת קמנו מוקדם, יצאנו ב-6 בבוקר מהקמפ כשהילדים עדיין ישנים, והתחלנו בנסיעה לכיוון תחנת ההשכרה בסן פרנסיסקו. הגענו פחות או יותר בין הראשונים ומיד קיבלו אותנו וביצעו עבורנו את ההחלפה של הקרוואן. לעומת האכזבה בלוס אנג'לס, פה היתה לנו הפתעה גדולה - איזה קרוואן מדהים קיבלנו! חדש חדש, בקושי עשה מיילים, גדול יותר, מרווח יותר והרבה יותר מפנק. בקיצור, היה שווה את הנסיעה. לאחר שסיימנו להעביר את כל הציוד שלנו, יצאנו שוב לדרך - שוב לכביש I-5 לכיוון צפון. הפעם העברנו את הלילה בחנייה של REST AREA, ממש על הגבול של מדינת אורגון. לאורך כל הכביש המהיר פזורים עשרות חניונים שנקראים REST AREA, המיועדים למשאיות, קרוואנים ומכוניות פרטיות - אנשים שרוצים לנוח ו/או להעביר את הלילה במקום מואר, עם שרותים נקיים. במרבית החניונים האלה יש גם תחנת DUMPING, המיועדת לריקון המים המלוכלכים של הקרוואן ומילוי מים נקיים. זה בדיוק מה שעשינו וכך יכולנו להמשיך בנסיעה מבלי להיות בלחץ של חיפוש קמפ עם חיבורים.
קמנו בבוקר לנוף אחר. המדבר נגמר ובמקומו נגלה נוף מדהים של עצים גבוהים, ירוק מסנוור ומלא מלא מים. נכנסנו למדינת אורגון. המשכנו בנסיעה ובהחלטה ספונטנית החלטנו שסוטים קצת מהדרך הראשית ומתקדמים לכיוון קרייטר לייק. מראש ידענו שאורגון וושינגטון לא בתכנון של הטיול. (אנחנו עוד נחזור לפה מתישהו בעתיד...) אבל על המפה, קרייטר לייק לא נראה היה כזאת סטייה גדולה מהדרך הראשית. רק 85 מייל....אז נכון - באמת לא כזה ביג דיל רק שהסטייה הזאת היתה בתוך יער בלתי נגמר, עם עליות ופיתולים כשהמהירות המותרת לנסיעה היא רק 35 מייל. בקיצור, מה שהחל בהתלהבות גדולה הפך אט אט לסוג של סיוט. בדרך לאגם עוד איכשהו היינו סבלניים. כשהגענו לאגם היינו עסוקים בהתלהבות מהמקום המדהים הזה - יצאנו מהקרוואן וחילצנו קצת עצמות. הסתובבנו בין נקודות התצפית שמסביב לאגם ואז החלטנו להתחיל לחזור לכיוון הכביש הראשי. השעה היתה כבר קרוב ל-18:00 בערב וחשבנו שאת ארוחת הערב נכין רק כשנצא מהשמורה - טעות גדולה!!! נסענו כמעט שעה וחצי בסיבובים ופיתולים בתוך היער שלא נגמר - יער מדהים, יש לציין, רק שאנחנו כבר לא יכולנו להנות מהיופי...היינו עצבניים, עייפים על סף התמוטטות. לא זה מה שתכננו...
בסופו של דבר, יצאנו מהשמורה, עצרנו לארוחת ערב בקרוואן, מקלחות וכולם במיטות. עכשיו אפשר סוף סוף להתחיל לנסוע על הדרך הראשית ולהתקדם צפונה. נסענו עוד קצת ועצרנו לעצירת לילה בחנייה של מקדונלדס. לפחות היה לנו אינטרנט ויכולנו קצת לקשקש עם הארץ לפני השינה.
את הבוקר שלמחרת התחלנו שוב במרץ. מסתבר שאתמול בלילה, הצלחנו לצמצם קצת פערים והתקדמנו לא רע בכלל. בדקנו בג'י.פי.אס וגילינו לשמחתנו שאין לנו עוד הרבה מאד לנסוע... רק 380 עד סיאטל...תכננו מראש שאת הלילה נעביר בקמפ מסודר כי הילדים כבר ממש התחננו לאינטרנט ופייסבוק. אז יצאנו לדרך, עזבנו את אורגון המדהימה ונכנסנו למדינת וושינגטון. בסביבות 17:00 הגענו לקמפ מדהים של רשת KOA, התחברנו לחשמל ולמים והילדים רצו לבריכה. אחרי מנוחה משמעותית, ארגנו ארוחת ערב כייפית בחוץ, מקלחות מפנקות וחמות במיוחד במקלחות של הקמפ, ואחר כך סידרנו סרט בטלויזיה של הקרוואן. כל ילד תפס מסך, התחברו לחברים מהארץ ואנחנו ישבנו עם קפה בשולחן בחוץ. פשוט תענוג!
את הפוסט הזה אני מעדכנת עכשיו מהקמפ. כולנו פה במנוחה אמיתית. הילדים אחרי טיול אופניים קצר בשכונות היפות שמסביב לקמפ ואני עומדת לצאת עכשיו עם חגי לטיול זוגי. אידיליה.
אחה"צ, מתכוונים לעזוב את הקמפ ולהתחיל בנסיעה לא ארוכה במיוחד לכיוון וונקובר, שם נאסוף מחר בשדה התעופה את סבתא אסתר ודודה לימור שמצטרפות אלינו לטיול ברוקי'ס הקנדיים. עד כאן העדכון לבינתיים. את התמונות מהשבוע הזה אעלה בהמשך היום.