חצינו את הגבול לקנדה לאחר כמעט שבוע של נסיעה מטורפת. עלינו על כביש I-95 במדינת קליפורניה ועלינו איתו צפונה עד הגבול עם
קנדה. לקראת ההגעה לגבול, הילדים כבר התחילו ממש להתרגש – מחר הם עומדים לפגוש את
סבתא אסתר ודודה לימור, ויש להם מלא חוויות וסיפורים.
למעבר הגבול הגענו בסביבות 19:00 מבסוטים ומרוצים מעצמנו. היה עדיין
אור והיינו בטוחים שצ'יק צ'ק נכנס, נמצא מקום לינה וננוח. אבל תכניות לחוד ומציאות
לחוד...בפועל, חיכינו קרוב לשעה וחצי בגבול – פשוט ועמדנו במקום, יחד עם עוד מאות
מכוניות, וחיכינו וחיכינו וחיכינו... מזל
שאנחנו בקרוואן – הספקנו לאכול, לשתות ולרוץ לשירותים – כל זה בזמן
ההמתנה....המעבר עצמו, היה חלק. שאלו אותנו שתי שאלות וחצי, הביעו סוג של תדהמה
מאורך הטיול שלנו (וכמובן השאלה המתבקשת – איך אנחנו מתכוונים לממן כזה טיול)
ושחררו אותנו לדרכנו.
זהו, CANADA, HERE WE COME !!! התקדמנו כמה
קילומטרים מעבר לגבול כאשר היעד שלנו הוא וונקובר. החלטנו לחפש מקום לינה ללילה, קרוב לשדה
התעופה. היה כבר ממש לילה, חושך מצרים, והג'י.פי.אס מכוון אותנו לכיוון שדה
התעופה. לקח לנו בדיוק דקה וחצי להבין שמקום לינה כבר לא נמצא בשעה המאוחרת הזאת
ושאם לא נעצור, נמצא את עצמנו אוטוטו בתוך הטרמינל. בהחלטה של רגע, עצרנו בצד הדרך
– מצאנו משהו שמזכיר REST AREA אבל לא מאד אטרקטיבי ומזמין. מצד שמאל שלנו,
נמצא הכביש המהיר ואנחנו יושבים בתוך הבית הנוסע שלנו ומתחילים להתכונן לשינה.
הילדים כבר היו מחוסרי הכרה בשלב זה. כיבינו אורות, הדלקנו טלויזיה – לשמחתנו היתה
קליטה מעולה אז גם יכולנו לראות איזה פרק מסדרה מטופשת, ויאללה, לישון. נרדמנו
במרחק 13 ק"מ משדה התעופה. הזוי!
למחרת בבוקר קמנו מוקדם, התחברנו בחזרה לכביש המהיר ונסענו לשדה
התעופה לפגוש את האורחות שלנו. מצאנו חניה למפלצת הענקית שלנו בשדה – חניה פתוחה
שמיועדת לרכבים גדולים. התמקמנו, הכנו ארוחת בוקר, התקלחנו ויצאנו לטרמינל.
הפגישה היתה מאד מאד מרגשת. אמנם נפרדנו רק לפני שבועיים אבל כבר היו
מלא סיפורים וחוויות. דבר ראשון ההתלהבות מהקרוואן – הילדים הסבירו והראו לסבתא
וללימור כל כפתור, כל ארון וכל מגירה בשיא ההתלהבות. אח"כ התחילו לספר את כל
החוויות מהשבועיים האחרונים – מסתבר שעברנו לא מעט והיה ממש כייף לשמוע את
ההתרשמות של הילדים. שתינו קפה בקרוואן, סבתא ולימור התמקמו והתחלנו בנסיעה לכיוון
העיר וונקובר, לסטנלי פארק.
בדרך לפארק, חצינו כמעט את כל וונקובר. נסענו ברחובות כשמדקה לדקה
נגלה לפנינו עוד חלק מהעיר היפה הזאת. באמת עיר מדהימה. קצת הזכירה לנו את סן
פרנסיסקו עם הרחובות המשופעים אבל יותר בכיוון של עיר אירופאית. מהכיוון שבו
הגענו, אפשר היה לראות את הנמל ברקע, את הגשר המדהים שמחבר את העיר עם צדה השני. קראנו
בספר שסטנלי פארק נחשב לאחד הפארקים העירוניים המפורסמים והמוצלחים בעולם כולו.
טוב, אין ברירה, חייבים לראות. חוץ מזה שרצינו גם מקום להתאוורר, משהו שלא מצריך
הרבה הליכה, משהו שיהווה נחיתה רכה לאורחות שלנו. הפארק הוא למעשה חצי אי המוקף
בים משלושה כיוונים. זה אומר שכמעט בכל מקום בפארק, אפשר לראות את הים, מראה מדהים
לכשעצמו. חוץ מזה הצמחיה בכל פינה, היערות הענקיים המקיפים את הפארק, הפרחים
והגינון המדהים – כל אלה הופכים את המקום הזה ליפיפה!
יש הרבה חניות המקיפות את הפארק – חנינו באחת מהן (9$ לכל היום), הורדנו
את האופניים מהקרוואן והבנים התחילו בהקפות. בינתיים, אנחנו הבנות, ירדנו לכיוון
הים, כשפנינו לכיוון פינת הטוטמים שבפארק. בדרך לשם עברנו בפארק מים הקטן והנחמד
של הפארק (שסגור לרגל סוף עונת הקיץ), מספר תצפיות מקסימות על הגשר החוצה את העיר
ופסל חמוד של בת הים המשקיפה על העיר – נגה מאד מאד התלהבה. הגענו לפינת הטוטמים
של הפארק, שם חיכו לנו הבנים. בשלב הזה כבר כולנו היינו מורעבים ומותשים. חגי לקח
איתו את שני הגדולים בנסיעת אופנים בחזרה לקרוואן ואנחנו חיכינו להם שיבואו לאסוף
אותנו. חיכינו להם הרבה הרבה זמן כי הנסיעה בכביש המקיף את הפארק היא בכביש חד
סטרי. בקיצור, התייבשנו!
נסענו מהפארק (בו בילינו קרוב לשלוש שעות) ישירות לפארק הקרוואנים בו
הזמנו מקום: CAPILANO RV PARK .זהו פארק קרוואנים
עירוני, ממוקם ממש בתוך העיר ומציע חיבורים מלאים לחשמל ומים, במחיר השערורייתי
75$ ללילה!!! זה כנראה הפארק היקר ביותר בו היינו ומתעתדים להיות! לא כזה מציאה
ובטח שלא מצדיק את המחיר, אבל אין מה לעשות, על מיקום משלמים...
לאחר התחברות למים ולחשמל, צעדנו למרכז הקניות הקרוב, מרחק 5 דקות
הליכה מהקמפ, התנפלנו על הסניף המקומי של ה-KFC ופירקנו את השולחן בשתי שניות... היינו מורעבים!
אחרי האוכל, עשינו השלמת קניות למקרר בקרוואן. בגלל המעבר לקנדה, רוקנו את המקרר
ונשארנו כמעט רק עם חלב ומים. יובל היא הראשונה שתמיד אחראית על מצב המקרר (גם
בבית במושב). ובמילים שלה: "אמא, אני לא מאמינה שגם מקרר כזה קטן יכול להיות
כל כך עלוב וריק. חייבים לקנות אוכל". אצלנו בפולניה, אין דבר כזה שלא יהיה
אוכל. אי אפשר לטייל או לראות משהו מהחלון אם אין משהו לשים בבטן. אז נכנסנו לסופר
המקומי, איזשהו סופר יפני/סיני, פתאום משהו אחר מוולמארט המוכר והאהוב שלנו,
וחיפשנו את המוצרים שאנחנו מכירים. הסופר היה מדהים וגדול והיו בו מלא דברים
שאנחנו לא מכירים: פירות וירקות טרופיים, פירות ים מדהימים, דגים ובשרים מוזרים –
בקיצור, היינו כמעט שעתיים בסופר, מצלמים הרבה, מתלהבים וכמובן גם קונים. פה
התוודענו לראשונה למחירים הגבוהים של קנדה לעומת המחירים הזולים של ארה"ב.
שילמנו כמעט כפול על אותו סל קניות שאנחנו בדרך כלל קונים. חזרנו לקמפ: מקלחות,
קפה ונפלנו שדודים למיטות. פה המקום להסביר כי בקרוואן שלנו יש מקום ל-8 אנשים.
בדרך כלל, כשאין אורחים, אנחנו מקפלים רק את פינת האוכל שהופכת למיטה זוגית, וכך
יש לנו כל הזמן ספת סלון מרווחת מול הטלוזיה. עכשיו, עם הצטרפות האורחות שלנו,
אנחנו פותחים כל ערב גם את ספת הסלון שהופכת, גם היא, למיטה זוגית. קצת צפוף אבל
בהחלט אפשרי. זהו, לילה טוב – מחר יוצאים להמשך טיול בוונקובר.
התעוררנו לבוקר מדהים. בכלל, תחזית מזג האויר לשבוע הקרוב נראית כאילו
בהזמנה – שמש וחם.החלטנו על נסיעה לאי גרנוויל – מעין אי קטן שמחובר בקצהו האחד ליבשה. באיזור זה ישנו שוק איכרים מאד מפורסם, שוק ילדים נחמד וסתם חנויות כיפייות - רובן, כמובן, חנויות תיירים יקרות להחריד. השוק היה מדהים ביופיו - מלא דוכני אוכל מהממים, מלא גבינות, בשרים, פירות ים, פירות וירקות יפיפיים, עוגות משגעות - לא טעמנו אף אחת מטעמי משקל. מה שכן, יובל מאד רצתה לטעום מקרון בטעם תות שהיה נראה מאד מאד מגרה. קנינו אחד קטן ועלוב במחיר 2$ רק בשביל לטעום - היה דוחה!!! באיזשהו שלב התיישבנו לנוח בבית קפה נחמד על המרינה ואכלנו מרק קלאם צ'אודר (מרק צדפות מוקרם). היה מאד טעים.
סיימנו את הביקור באי גרנוויל בארוחת צהרים בקרוואן על טהרת הדגים ופירות ים שאספנו מאחת החנויות . היה כייף גדול.
אחרי גרנוויל, נסענו לגשר החבלים קפילנו - גשר זה נחשב לגשר החבלים הארוך ביותר מסוגו בארהב וקנדה. קניון קפילנו שמשתרע לרגליו מדהים. זרימת מים מטורפת, עצים ענקיים שפזורים לכל אורך הקניון והגובה - ממש ממש גבוה. כשהולכים על הגשר, יש ממש תחושה שתלויים בין השמים לארץ. לאחר חציית הגשר, נכנסים ליער שכדי להתהלך בתוכו, עוברים מלא גשרוני עץ שמחברים בין כל פינות היער. הלכנו במסלול שביער קרוב לשעה וחצי, כשנושא השיחה המרכזי הוא ההשוואה הבלתי נמנעת לגשר החבלים של נחל הבשור. משום מה, הילדים חשו תחושה פטריוטית וגאווה שגם גשר החבלים של נחל הבשור גבוה וארוך ומפחיד - כמעט כמו זה של קפילנו. נו טוב. בשביל זה היינו צריכים לבוא עד לכאן...
אחרי חוויית הגשר, חזרנו לקמפ להתארגנות ושינה וכמובן כביסות כביסות כביסות.....
למחרת בבוקר התעוררנו לעוד יום מדהים. לפנינו נסיעה של כמעט 10 שעות לכיוון ג'ספר שבצפון הרוקי'ס ואנחנו מתכוונים לפצל את הדרך ליומיים של נסיעה.
בדרך לג'ספר התוודענו סוף סוף למראות המדהימים של הרי הרוקי'ס. מלא מים מכל כיוון, נהרות, אגמים, מפלים, שלוליות בגדול הכנרת וכו'. הכל ירוק ופורח ומדהים. לאן שלא מסתכלים יש נוף עוצר נשימה - ועדיין לא הגענו לרוק'יס האמיתיים ממש. זה רק הפרומו. באופן כללי, אלה היו יומיים של נסיעה, בלי הרבה אטרקציות בדרך. עצרנו ללינת לילה בעיר קמלופס בוולמרט - חנייה יבשה בלי חיבורים. הילדים נכנסו עם חגי לקניות מאוחרות ואנחנו הבנות, ניצלנו את הזמן למקלחות והתארגנות. ביום השני, המשכנו בנסיעה עד לעיר ג'ספר והתמקמנו בקמפ ואפיטי בכניסה לעיר.
ג'ספר והמשך החוויות מהרוקי'ס - בפוסא הבא.
הי
השבמחקהיה כייף לקרוא שמחה ומאושרת בשבילכם תמשיכו לבנות ולנצל כל רגע
השבמחקשוב מתפעלים מהחוויות שלכם ומהכתיבה שלך אוהבת נשיקות חמות חמות
השבמחקאני קוראת את הפוסט בפעם השלישית
השבמחקוהפעם בקול רם לכל המשפחה
באוטו בדרך לצפון..
תענוג.. אני מקריאה ומדמיינת לא בפעם הראשונה, שאנחנו שם אתכם
אוף הגעגועים..
תענוג לקרוא את הכל
שמחה לראות שבשורה התחתונה זה עוד טיול מטיבי לסת..(;
תמשיכו לבלות, לאכול וכמובן לעדכן..
נשיבוקים לכוווולם
הכהנים
היייייייייי, סופסוף גם אנחנו הצלחנו לפתוח את הבלוג כמו שצריך ולגלות שכבר שבועיים אנחנו בטוחים שלא כתבת כלום....אבל לא כך הדבר! אז במקום לראות עכשיו איזה סרט טוב ,אחרי ארוחת ערב חג סוכות, ישבנו לקרוא את המגילות הארוכות, החפירות, ובהחלט נהננו מכל רגע!!!!
השבמחקהכל ניראה מדהים, תמשיכו לעשות חיים....מחכים להמשך.....נשיקות מכולנו אדוה אסי והבנות