חזרנו לארה"ב - חוויות ממונטנה הקפואה והמדהימה

כשחוצים את הגבול ליד פארק ווטרטון הקנדי, המדינה הראשונה בה פוגשים היא מונטנה. וואו, איזו כניסה מדהימה. היישר להארד קור של אמריקה הפראית, אמריקה של הערבות הענקיות, מישורים אינסופיים של חיטה ומיליון מיליון פרות. למעשה, היחס בין פרות לבין בני אדם במונטנה הוא 1:12 לטובת הפרות...ואכן, כבר עם כניסתנו אי אפשר היה לפספס אותן. בתכנון המקורי היינו אמורים לנסוע לפארק הלאומי גליישר אבל בשל בעיות מזג אויר וכבישים חסומים, החלטנו לוותר. גם גליישר יחכה לפעם הבאה. חוץ מזה, הבטחנו לילדים שבוע רגוע של מנוחה ופארק מיוחד של אטרקציות אתגריות אליו ניסע. אז היעד הוא big sky resort - פארק אומגות, באנג'י, טיפוס חבלים על צמרות העצים, פיינטבול, רפטינג ועוד ועוד. הילדים בהתרגשות עצומה לקראת המקום המיוחד הזה וגם לנו מתאימה עכשיו הפסקה בקצב של הטיול. זה אומר שפארק ילוסטון יחכה לנו עוד קצת להמשך. בינתיים אנחנו כאן במונטנה - ונהנים מהנופים עוצרי הנשימה, מהאנשים המאד מאד נחמדים וההזויים בו זמנית.

חילקנו את הדרך מהגבול עד לעיירה ביג סקי לשלושה מקטעים בערך. קבענו חוק שלא נוסעים יותר מ-100 מייל ביום, ולקחנו בחשבון שיש מצב שאולי אפילו נאריך בהפסקות בין נסיעה לנסיעה. בינתיים, מזג האויר לימים הקרובים לא מדהים וכדאי לנצל אותו לנסיעות. ביומנו הראשון במונטנה פשוט נסענו ונסענו ונסענו. הכבישים לא נגמרים והנוף השתנה לנו מהרים ירוקים ומלא נהרות לערבות צחיחות ואינסופיות. משהו בסגנון הכניסה לבאר שבע מכיוון כביש 6 (אלו המילים של חגי...) רק שפי אלף יותר עצום. מדי פעם רואים איזה חווה נידחת על קצה הר, כמה טרקטורים, טרנזיט עזוב בכניסה ואפילו תיבות דואר שנראה כאילו מישהו שכח אותן...ואנחנו לבד לבד על הכביש. אין זכר לאף רכב אחר., ונדמה שהכביש הזה לא ייגמר לעולם. אחרי נסיעה ארוככככככה, ראינו במפה איזשהו חיבור לכביש המהיר והחלטנו לעלות עליו. ובאמת, אחרי בערך 50 ק"מ, התחלנו לזהות סוג של ציויליזציה, כאשר היעד שלנו ליום הזה היה העיר great falls.
נכנסנו לעיר בלי שמץ של מושג מה יש לעשות או לראות בה, אבל ידענו שזאת הולכת להיות חניית הלילה שלנו. ראינו במפה שיש פארק מדינה בתוך העיר ובו מפלים גדולים והחלטנו לגשת לבדוק. הפארק כבר היה סגור כשהגענו, אבל למרות זאת, הספקנו לנסוע בכביש המקיף את הפארק ולהתרשם מהמפלים הגדולים שבו. לאחר שעה קלה, התחלנו לחפש מקום לינה והחלטנו לישון בחנייה של טרגט (עוד כלבו ענק בסגנון וולמרט רק שטיפה יותר איכותי...). הילדים היו מאד מבסוטים. חנינו ליד שתי משאיות ענק שכבר היו במקום. ניגשתי לנהג המשאית שחנה בצמוד אלינו ושאלתי אותו בנחמדות אם אכפת לו שהילדים יעלו למשאית שלו להציץ..הוא כמובן הסכים ברצון רב והילדים טיפסו לתוך הדבר הענקי הזה - כמובן רבים מי ייכנס ראשון - ומתלהבים בקולי קולות מהגודל של המשאית, מחדר השינה שיש בקבינה וכו'. הנהג היה הודי, מהגר שחי בטורונטו. כששאלנו אותו לאן הוא נוסע, הסביר לנו שהוא בדרך לבריטיש קולומביה למסור את הטרקטורים שהוא סוחב.. הוא סיפר לנו שהספיק לעבור בטקסס, קליפורניה ועכשיו הוא בדרך לרוקי'ס. היינו בטוחים שהוא כבר כמה שבועות או חודשים בדרכים אבל הוא רק חייך ואמר שהוא בסה"כ יצא לפני שבוע מטורונטו...מטורף. זה בערך מה שאנחנו מתכננים לעשות ב-10 חודשים. ורק משהו קטן לסיום הסיפור הזה - הנהג ההודי הזה, כמיטב המסורת ההודית, קישט את המשאית שלו בכל נצנץ אפשרי, אורות צבעוניים, תמונות, סטיקלייטים וכו'. בקיצור זאת היתה משאית היישר מבוליווד. הילדים התלהבו ונגה רצתה שנקנה גם אנחנו קישוטים כאלה לקרוואן...

אחרי ההתלהבות מהמשאית, נכנסנו כמובן לבדוק מה קורה בסניף הזה של טרגט (כבר היינו בכמה וכמה לפניו), הכנו ארוחת ערב וישבנו לאכול תוך כדי צפייה בטלויזיה הכל כך כייפית שלנו. היתה קליטה מעולה והיו מלא ערוצים שווים. הילדים נרדמו, כמו בבית, מול הטלויזיה. למחרת החלטנו להקדיש את כל היום לקניות וסידורים. ידענו שאנחנו צריכים להתקדם לכיוון העיר הלנה ושמרחק הנסיעה לא גדול אז הרשינו לעצמנו להתפנק בחנויות. היה בוקר מצויין, והשלל, הלא רב, היה איכותי ושווה ביותר...בסביבות הצהרים, החלטנו להמשיך בנסיעה. עלינו על כביש I-15 לכיוון דרום בלי שום תכניות. לפתע הנוף החל להשתנות לנגד עינינו – צוקים צבעוניים בצידי הדרך, נהר אדיר שזורם ביניהם וקניון מדהים שנגלה לנו ככה בלי שהתכוונו בכלל. המפה הראתה שאנחנו צמודים לפארק המדינה tower rock. החלטנו לסטות מהדרך הראשית, ומצאנו את עצמנו במקום מדהים וקסום שנקרא hardey creek . קצת מוזר לקרוא לדבר הזה "קריק" כשמדובר בנהר אדיר מימדים. אבל ככה זה פה – כל קריק הוא נהר, כל אגם הוא ים – מים, לא חסרים פה...

מדובר בפנינת טבע ממש, מקום מבודד שבו ישנם מספר בתים הצמודים לנהר. כל בית כזה מדהים ביופיו. התחלנו לנסוע בכביש שצמוד לנהר ופתאום חצו את הכביש משפחת איילים. עצרנו כדי לתת להם לעבור והם עמדו במקום, הסתכלו עלינו – ממש עשו פוזות למצלמה. המשכנו קצת בנסיעה וראינו עוד משפחת איילים ועוד ועוד – מלא! איזה כייף. היינו בהתרגשות, כל רגע מישהו מאתנו זיהה עוד אייל ועוד אחד. בסוף הכביש הגענו לחניון קרוואנים מקסים prewit creek. חניון קטן, משפחתי המציע חיבורים מלאים ובין הקרוואנים מסתובבים מלא צבאים ואיילים. פשוט מקסים. לא נשארנו שם אבל שוחחנו עם בעלת הבית המאד נחמדה שהציעה לנו לנסוע לכיוון השני של הנהר. היא סיפרה לנו שמדובר בנהר שמושך אליו דייגים שמתמחים ב-flying fishing, סוג של ספורט לאומי, כאן במונטנה. ובאמת שעם ההתקדמות שלנו לאורך הנהר ראינו מלא דייגים שעומדים בתוך הנהר וזורקים את החכות שלהם באויר. מקסים. באחד העיקולים של הנהר עצרנו לארוחת צהרים. הבנים הוציאו את הרכישה המדהימה מהבוקר – סוג של רובה אויר שיונתן מאד רצה. בזמן שהם ערכו מטווח לתפארת (לקחו את הדלעת שיומיים קודם רוקנתי למרק ושעשיתי ממנה פרצוף לחג האלווין המתקרב ובא...) – זה היה מקום מבודד כך שאף אחד לא ראה או שמע אותנו -  אנחנו הבנות, הכנו ארוחת צהריים, או כמו שיובל סיכמה את זה: "הציידים יצאו להרג והבנות במטבח...". מה אני אגיד, לא כל כך אהבתי את הרעיון של הקנייה הזאת, אבל אחרי שעה של שקט כשהבנים היו עסוקים במטווח הזה, ולא היו ריבים ולא היו צעקות – אין לי בעיה שימשיכו לירות בכל הזדמנות. זה אחלה פתרון לחילוץ עצמות...אכלנו על רקע הקניון המדהים הזה, הנהר היפיפה, הבתים המושלמים שלצד הנהר וגשם שהחל מטפטף על הקרוואן. וואי, בדיוק בשביל הרגעים האלה רצינו לבוא לכאן. היה אחד הימים היותר כיפיים בטיול ובטח ובטח אחד היפים. בסופו של דבר, הכביש שנוסע לצד הנהר מתחבר בחזרה לכביש המהיר ואנחנו שוב בנסיעה, לכיוון העיר הלנה. הגענו לקראת ערב ודבר ראשון נסענו לתחנת דלק לרוקן את המים המלוכלכים ולמלא מים חדשים. עכשיו אנחנו מוכנים לעוד לילה בחנייה יבשה. ואכן, גם את הלילה הזה העברנו בחנייה – הפעם במקדונלדס, מחוברים לוואי.פיי, הטלויזיה עובדת כמו שצריך, מקלחות חמות, החימום דולק – תענוג.

את הבוקר השלישי שלנו במונטנה בילינו בחנייה של סניף מקדונלדס. כמעט כל הבוקר הוקדש לשיחות טלפון עם הארץ – מה לעשות, הגעגועים הורגים אותנו...אחרי כמה שעות של שיחות וסידורים, ניגשנו שוב לתחנת הדלק – עוד פעם ריקון המים המלוכלכים ומילוי של מים חדשים ותחילת נסיעה לקטע הכמעט אחרון של הדרך שלנו – העיר בוזמן. עצרנו פה באאוטלט גדול, הגשם לא מפסיק לרדת והחלטנו לדחות את ההגעה לביג סקיי לפחות לעוד יומיים כדי להנות ממזג אויר שמשי לפי התחזית הצפויה. בילינו את כל היום סגורים בתוך הקרוואן בחנייה של האאוטלט. מדי פעם מישהו מאיתנו יורד החוצה, עושים סיבוב בין החנויות ומתרשמים מהאוירה המאד מיוחדת של המקום הזה. אחת החנויות המדהימות שראינו פה היא חנות ענקית שמיועדת לציידים ודייגים. מיליון פוחלצים מעטרים את כל קירות החנות, מאות חכות, מגפיים מיוחדים לדייגים, רובים בכל הצורות ומכל הסוגים, חץ וקשת, סכינים, רימונים. ומה שהכי הפתיע אותנו – אותו ציוד גם לילדים: רובי צייד לילדים, סכינים לילדים וכו'. הזוי. יצא לנו לראות אבא עם שני ילדיו הקטנים מעמיסים את העגלה בכל ציוד ההרג הזה. חוויה יוצאת דופן.

בגדול זה היה יום שבו בילינו רוב הזמן בבית שלנו: רואים טלויזיה (יש לנו פה 16 ערוצים), מחוברים למחשב ולוואי.פיי מעולה של החנויות מסביב. זהו, עוד יום מנוחה. למחר כבר יש לנו קמפ שהזמנו ומחרתיים אנחנו כובשים את פארק האטרקציות ביג סקיי. את החוויות משם, יובל תסכם בסרטון. אנחנו חיים על אינטרנט בדרכים ולכן לא תמיד זה בהכרח אינטרנט טוב. להעלות תמונות - זאת ממש משימה, כמעט בלתי אפשרית, בתנאי האינטרנט שלנו. לכן, למרות שכבר יש לנו תיקיה שלמה של תמונות לבלוג, לא בטוח שאצליח להעלות את התמונות.

ולסיום - עכשיו אנחנו כבר נמצאים בקמפ שהזמנו אתמול, המקום מקסים  - sunrise campgroun, מקום משפחתי חמים ונעים ומציע חיבורים מלאים, אינטרנט חופשי, מקלחות וחדר כביסה נקיים במיוחד, חיבור לכל ערוצי הטלויזיה ואפילו ספריית סרטי וידאו שניתן להשאיל ממנה סרטים בחינם- בקיצור בית. כל זה במחיר 29$ - סגרנו כבר לשני לילות ונראה, אולי עוד נוסיף בהמשך. אנחנו סוף סוף מרגישים רגיעה אמיתית וגם בעיקר סוג של שגרה. כמו להיות בבית שלנו במושב רק שבקרוואן בארה"ב.