כמה חיכינו להגיע לבוסטון. שמענו סיפורים על העיר המופלאה הזאת שבהחלט מצדיקים את כל מה שראינו וחווינו.
התמקמנו, כאמור, בסטייט פארק ״וומפאטוק״ הממוקם בעיר הינגהאם הסמוכה. התבלטנו מאד על דרכי ההגעה לעיר - שיט במעבורת שיוצאת מדי יום מהינגהאם לבוסטון או נסיעה ברכבת. שתי האופציות האלה הצריכו נסיעה בקרוואן לחנייה הסמוכה לרכבת/מעבורת. לנו זה לא כל כך התאים כי פחדנו להשאיר את הקרוואן יום שלם במגרש חנייה. בשלב זה של הטיול הקרוואן שלנו כבר עמוס במזוודות, שקיות וקניות יקרות ערך. לא התחשק לנו לדאוג כל היום... העדפנו להשאיר את הקרוואן עומד בקמפ מסודר ולהשכיר רכב לשלושת הימים בעיר. מבחינה כלכלית לא בטוח שזה היה מאד משתלם אבל בהחלט היה מאד מאד נוח וחסך הרבה זמן.
ביום הראשון, עם ההגעה לעיר, עמדנו בפקק אימתני קרוב ל-3 שעות תמימות!!! בכביש המהיר המוביל לתוך העיר. פחדנו שכל יום נאלץ לעמוד בפקק הזה אבל לשמחתנו נסענו לעיר בשעות הבוקר המאוחרות וחזרנו לקמפ בשעות הערב וכך נחסכו מאתנו כל הפקקים.
שווה היה לחכות לבוסטון. עיר יפיפיה, בין היפות שראינו. קיבלנו חתיכת שיעור הסטוריה בעיר הזאת ואהבנו כל רגע.
עם הגעתנו, הלכנו לפארק קומון, נכנסנו למרכז המבקרים והתחלנו ללכת ברגל בעקבות הפרידום טרייל. מאד קל ונוח שהדרך צבועה באדום (אם כי דהוי ביותר) וכך גם הילדים יכלו להוביל במסלול. הדרך עוברת בין כל האתרים ההסטוריים המרכזיים בעיר והחשובים כל כך להסטוריה האמריקאית. השתדלנו מאד להסביר בכל נקודה מה היה כאן, מי היו הנפשות הפועלות ועוד. לא תמיד זה ממש עניין את הילדים אבל אנחנו דווקא מאד התלהבנו. חוץ מזה, נהננו מאד מהעיר היפה, הבניינים המרשימים, הרחובות הצבעוניים ובכלל מהאוירה הנהדרת בעיר.
עצרנו להופעת רחוב - הופעה שכבר ראינו בווגאס ובעוד כמה מקומות. חבורה של חבר׳ה מאד מוכשרים שרוקדים ועושים כל מיני פעלולי אקרובטיקה. הם מצליחים לאסוף מסביבם קהל גדול ובדרכם המשעשעת מצליחים לגרום לקהל לשלם הרבה כסף עבור המופע. אותם שטיקים ואותן בדיחות אבל זה לגמרי עובד.
שוק האוכל ״קווינסי״ - שוק מקורה עמוס בדברים טובים וטעמים ביותר. אנחנו המבוגרים לא ידענו מה לבחור מבין כל השפע אבל הילדים שלנו כבר היו שבעים מפלאפל שאכלו לקום לכן במקום אחר בעיר.
לאחר הליכה ברגל של כמה שעות טובות, החלטנו לקנות את הכרטיסי המשולב לסיור בעיר בטרולי ובאוטובוס האמפיבי - הדאק טור. החלטנו שנתחיל את הסיור ביום שלמחרת.
הסיור בטרולי עובר בין כל המקומות החשובים בעיר. מאד מאד מעניין והמדריכים, ברוב האוטובוסים, בעלי ידע רחב וחלקם גם מצליחים לשעשע מדי פעם. הילדים - נו, אין דרך אחרת לור זאת - ממש לא התחברו...
אבל היו גם מקומות שיותר דיברו אליהם במהלך הסיור. למשל, אצטדיון הרד סוקס שהצליח להלהיב.
לאחר שראינו את רוב המקומות בעיר מקומת האוטובוס, הגיע הזמן לראות את העיר מסיפון האוטובוס האמפיבי. סיורי הדאק טורס נחשבים בבוסטון לאטרקציה תיירותית מובילה. אנחנו, כמו כולם, מיהרנו לעלות על האוטובוס הזה שנכנס ויוצא מהמים...היה לנו סיור פרטי, די משעמם, הרבה פחות מוצלח מסיור הטרולי ובטח ממה שציפינו. אבל בכל זאת, העברנו שעה וחצי על נמל בוסטון וזכינו לראות זוויות נוספות מהמים על העיר המדהימה הזאת.
ומבט מקרוב על אונית הקרב הראשונה - הקונסטיטושיין
לסיום היום, קינחנו בנסיעה פרטית עם הנהג הפרטי שלנו (שהיה מאד מבסוט לזנוח את הגה הקרוואן לכמה ימים) ברחובותיה המקסימים של קמברידג׳ ואוניברסיטת הרווארד הממוקמת בה.
הדבר האחרון שעשינו בבוסטון הוא ביקור במוזיאון המדע המומלץ. מוזיאון ענקי ובו תצוגות אינטראקטיביות שמזמינות את הילדים לגעת ולהשתתף בכל מיצג. היה מטורףףףףף! הגענו ממש בשעת הפתיחה ונשארנו עד הסגירה - כולל שעה שלמה בפלנטריום - הרגשנו כאילו אנחנו ממש הולכים על הירח. אבל שעת הסגירה - חמש אחה״צ - היתה ממש מוקדמת בשבילנו ולא הספקנו לראות מלא דברים. ממש לא מיצינו ובהתחשב במחיר הגבוה ששילמנו על הכניסה, יצאנו בתחושת החמצה קלה וטעם של עוד.
וזה הנוף הנשקף מבעד לחלון הענק של המוזיאון.
בוסטון היא בעצם העיר האחרונה שלנו בדרכנו לניו יורק. אהבנו בה כל רגע, נהננו מההסטוריה ומהמראות. זכינו למזג אויר פגז (חוץ מיום אחד עם קצת גשם) ואנחנו עכשיו ממשיכים בדרכנו לקונטיקט ומתחילים להתקרב לניו יורק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה