אוניית המייפלאואר, עיר לווייתנים, בסיס צוללות ופיצה לקינוח - המשך נפלאותינו בניו אינגלנד

לאחר מנת הסטוריה מרשימה בבוסטון, אנחנו ממשיכים לעוד קצת הסטוריה בעיר פלימות׳, אליה הגיעו המתיישבים הראשונים באוניית המייפלאואר המפורסמת.
הגענו לפלימות׳ פלנטיישן, מתחם שבו יש שחזור כמעט אותנטי של פלימות׳ במאה ה-17. במקום ישנו כפר אינדיאני וכפר אנגלי טיפוסי. אנחנו הסתובבנו בין שני הכפרים האלה הצמודים אחד לשני וזכינו לראות כיצד התנהלו החיים במאה ה-17 במקום. במתחם כולו ישנם שחקנים שלבושים בבגדי התקופה, מדברים בשפה האנגלית במבטא אנגלי/הולנדי כבר, מכינים אוכל, בונים בתים/כלי עבודה ועוד ועוד. הרעיון הוא להסתובב ביניהם, לשאול אותם שאלות ולהתעניין בחיי היומיום שלהם.
אז איך היה? השחזור של הכפר האינדיאני די עלוב. ממש בכניסה לכפר, ראינו את אחד השחקנים שהיה לבוש כמו ראש השבט, יושב על כסא גלגלים חשמלי...ממש לא המאה ה-17...זה הספיק לילדים שלנו, במיוחד לגדולים, להבין שאותנטי זה כבר לא יהיה. מרגע זה, הם הבינו את הפואנטה והספיק להם.  השחזור בכפר האנגלי, לעומת זאת, היה טיפה יותר מושקע, אפילו נכנסנו לבתים ושוחחנו עם כמה שחקניות. שאלנו אותן איך עברה עליהם הנסיעה הארוכה מאנגליה, מה הן מכינות לאכול (קיבלנו תשובה מפורטת במיוחד על ההבדלים בין סוגי הדייסות השונות) ועוד כל מיני. נגה שלנו היתה מבסוטית לגמרי מהמקום הזה. התלהבה מחיות המשק, מהחצרות והגינות ומהבתים הפשוטים והריהוט שבתוכם. זה מאד הזכיר לה את מוזיאון הילדים ברוצ׳סטר שבו שיחקה בפינה ששיחזרה בית מהמאה ה-18. כנראה שזה בהחלט מתאים ומכוון לילדים קטנים יותר. הגדולים שלנו התלהבו הרבה פחות, בלשון המעטה...
לסיכום - המחיר של התענוג הזה היה ממש מוגזם ביחס למה שיש במקום - כמעט 40$ למבוגר ו-30$ לילד. הכרטיס כולל גם כניסה לאוניית המייפלאואר, אליה אנחנו ממשיכים מכאן. בדיעבד, ניתן היה לוותר על החווייה הזאת. בטח ובטח אין צורך להגיע לכאן במיוחד בשביל זה. אבל אם כבר באיזור אז זה נחמד. לא יותר.

מהפלנטיישן המשכנו לכיוון הנמל, בו עוגנת אוניית המייפלאואר. היא נקראת המייפלאואר 2, וזהו שחזור מדוייק, העתק של האונייה המקורית.

גם כאן, עולים על האונייה ופוגשים דמויות - שחקנים - שהיו על האונייה: קצין ראשי, רב חובל, נוסעים שהיו על האונייה ועוד. נחמד היה לדבר איתם ולשמוע מהם חוויות ״בגוף ראשון״ על תלאותיהם במסע המפרך מאנגליה לאמריקה.
בשיטוטינו באוניה חיפשנו את ההגה - שאלנו את הקצין הראשי איפה ההגה. הוא, בשיא האדישות, אמר לנו שהוא לא מכיר בכלל את המילה הזאת. חזרנו שוב על השאלה - אולי אמרנו הגה לא נכון - ואז הוא אמר: ״אתם מתכוונים למקל שמכוון את האוניה?״. ואז הוסיף: ״אני חושב שהגה זה משהו שלא קיים בתקופתנו. אולי ימציאו דבר כזה בעוד כמה שנים...״.

אחרי חוויותינו בפלימות׳, עצרנו לתדלוק קצרצר...

והגענו לעיר ניו בדפורד - עיר שנחשבה בעבר ל״עיר שהאירה את העולם״ - וזאת בזכות היותה עיר נמל שממנה יצאו ספינות לציד לווייתנים, למטרות הפקת שמן לתאורה. בזמנו, העיר נחשבה ליוקרתית ביותר בכל ניו אינגלנד. כיום זוהי עיר נמל מנומנמת למדי. ציד לווייתנים כבר מזמן לא חוקי אבל העיר מתרפקת בנוסטלגיה על פרק זה בהסטוריה. במקום עצמו התגורר וחי הסופר הרמן מלוויל שכתב את הרומן המפורסם ״מובי דיק״, וכאמור, סיפר ברומן על חוויות ציד הלווייתנים בתקופה זאת.
אנחנו פנינו למרכז המבקרים שבעיר, לפארק הלאומי ההסטורי שמשמר ומאזכר את נפלאות התקופה. את הביקור פתחנו בצפייה בסרט קצר ומעניין שסיפר על השימוש בשמן הלווייתנים (מבלי לחשוף תמונות זוועה) . בסרט נחשפנו לתעשייה המשגשגת של הציד בעבר, על העבודה הקשה והסיזיפית של אלה שעסקו בציד, על המרחק והגעגועים מהבית ועל העושר הרב שהיה טמון בתעשייה זו, כמו גם על שגשוגה של העיר ניו בדפורד בזכות ציד הלווייתנים והפקת השמן לתאורה. במרכז המבקרים, קיבלנו את חוברות הג׳וניור ריינג׳ר ויצאנו למעין ״חפש את המטמון״ ברחבי העיר. המטרה היתה למצוא כל מיני פריטים בעיר הקשורים למורשת הלווייתנים שבעיר אבל לא רק. מצאנו את הדגל, מזרקה נחמדה, סנפיר לוויתן, דגלי הנמל ועוד ועוד. העיר מקסימה, מאד מאד ציורית, שקטה ונעימה. הסתובבנו ברחובות כמעט לבד. השעה היתה שעת צהריים ונראה היה כאילו כל התושבים פרשו לשנ״צ פראי. היינו רק אנחנו והדייגים שבנמל.  בקיצור, לאחר שייט הלווייתנים בגלוססטר, חוויית הלווייתנים של ניו בדפורד היתה בהחלט תוספת נחמדה מאד לפרק הלווייתנים של ניו אינגלנד. למי שמגיע לאיזור ויש לו זמן, בהחלט מומלץ.

עוזבים את מסצ׳וסטר וחולפים על פני רוד איילנד, המדינה הקטנה ביותר בארה״ב.

ומגיעים למדינת קונטיקט, היישר לארוחת צהריים מאוחרת (הילדים כבר היו קרועים מרעב, וגם אנחנו) בפיצה המפורסמת של העיירה מיסטיק, הלא היא מיסטיק פיצה מהסרט.

ובדיוק כמו בסרט - הפיצה היא אכן ״חתיכת גן עדן״!

חגגנו בפיצה יומולדת מאוחרת לנגה ונהננו ביותר מאזכורי הסרט בכל פינה במסעדה. ובעיקר נהננו מפיצה מצויינת וזולה ביותר.

לאחר הארוחה, הילדים חזרו לקרוואן ואנחנו טיילנו קצת בעיירה המדהימה הזאת. כמה יפה כאן, זה לא יאומן. הכי התלהבנו מהגשר שמתרומם אחת לשעה, בכל פעם שסירה עוברת מתחתיו. הגשר מתרומם באמצעות שני בולדרים ענקייםםםםם שמושכים את הגשר למעלה ולמטה באמצעות משקלם העצום. מדהים.

וכמו בסרט, ואולי אפילו יותר, העיר מיסטיק באמת עיר נמל יפיפיה.

ביום שלמחרת, המשכנו אל עבר בסיס הצוללות בעיר גרוטון.

נכנסנו למוזיאון הצוללות, כשגולת כותרת היא ביקור בצוללת נאוטילוס . הביקור במוזיאון חינמי לגמרי ושווה כל רגע! פשוט מקסים.

צוללת הנאוטילוס מוקפת באניות של חיל הים האמריקאי שעושות פטרולים סביב הצוללת. לנו היתה תחושת דה-ז׳ה-וו מנושאת המטוסים ״מידווי״. נכנסים לצוללת ומקבלים אוזניות, עוברים בין כל חדרי הצוללת ומקשיבים להסברים המפורטים.

ובסוף הביקור, כמובן שעוברים בחנות....אוספים עוד מגנט לאוסף שלנו.

לסיום ניו אינגלנד, אנחנו מקנחים ביומיים מהנים במיוחד בפארק סיקס פלאגס. לשמחתנו, נפתחה גם עונת הרחצה וכך אנחנו זוכים ליום אחד של רכבות ויום שלם נוסף של פארק מים.

ורגע לפני שמגיעים לניו ג׳רזי, עושים עצירה במול ענק. כבר לא זוכרת מה עשינו או מה קנינו אבל כך נראה פארק חבלים מקורה בתוך קניון...משהו מטורף!!!

וכמובן, גלגל ענק שנגה לא היתה מוכנה להפסיד

זהו, נפרדנו מניו אינגלנד. אנחנו כבר ממש בסוף...מפה אנחנו ממשיכים היישר למדינת ניו ג׳רזי לאאוטלט הגדול מכולם - ג׳רזי גרדן.פה נעשה השלמות אחרונות. ואחר כך, ניו יורק!!!