מוזיאון הילדים ביוסטון ועוזבים את טקסס

הפוסט הזה הוא המשך ישיר של הפוסט הקודם: קמנו לבוקר של יום חמישי. מתחילים בנסיעה לתוך העיר יוסטון. רק בשביל להבין את המרחקים – המרחק מפאתי יוסטון לתוך העיר – קרוב ל-35 ק"מ. נסיעה בתוך העיר שהיא כולה על כבישים מהירים, מחלפים מדהימים וגשרי ענק. היום בתכנית שלנו שני מוזיאונים שתכננו להכנס אליהם: מוזיאון הילדים ומוזיאון המדע. בשניהם, יום חמישי הוא היום החינמי ובו אפשר להכנס בחינם לכל התצוגות במוזיאון. החלטנו "לדגום" את שני המוזיאונים האלה ולהמשיך בנסיעה לילית לכיוון ניו אורלינס. לא היו לנו שום ציפיות. קראנו קצת ביקורות חיוביות על שני המוזיאונים אבל למען האמת, היינו כל כך מבואסים ממזג האויר שכבר לא היה לנו אכפת....העיקר – רצינו להעביר את הזמן של שעות הבוקר במקום חם ולברוח כמה שיותר מהר לכיוון ניו אורלינס (שגם שם, אגב, מזג האויר קפוא. פשוט אין מצב שנוותר על ניו אורלינס).

שעות ה"חינם" של מוזיאון הילדים היו מ- 17:00 עד 20:00. מכיוון שהגענו למתחם המוזיאונים כבר ב-10:30 בבוקר, החלטנו להציץ למוזיאון ולבדוק האם בכלל יש טעם להשאר עד אחה"צ. בכל מקרה, מוזיאון המדע עוד לפנינו...כך חשבנו...אבל אז יובל ואני ירדנו להציץ במוזיאון הילדים. ויובל כמעט התמוטטה מרוב התפעלות. ואז הפעילה "מכבש" (כמו שהיא יודעת ותמיד מצליחה...) ובעזרת אחיה (שכמובן היא מיד הצליחה להלהיב) ש"חפרו" היטב, שינינו את התכניות – נכנסים למוזיאון הילדים עכשיו, משלמים מחיר מלא, ומוותרים על מוזיאון המדע. ואיזה יום מדהים היה לנו, ואיזה מזל שהגענו מוקדם  - נכנסנו בשעה 11:00 (אחרי שקצת חיפשנו חנייה שרחובות מסביב) ויצאנו בשעה 19:30!!!

אז מה עשינו יום שלם במוזיאון? את השעתיים-שלוש הראשונות, בילינו במתחם הילדים שנקרא kidstropolis: עיר ילדים שמדמה את העולם האמיתי של המבוגרים. הרעיון הוא לתת לילדים להתנסות ב"חיים האמיתיים", לתכנן תקציב, לעבוד, להיות אחראים לעתידם. ברגע שנכנסים לעיר, כל ילד מקבל כרטיס אשראי. את הכרטיס ניתן להטעין בכסף באמצעות מכשירי כספומט שפזורים בכל רחבי העיר. בתוך העיר ישנם מספר מקומות עבודה: משטרה – במחלקה לזיהוי פליליים, חנות משלוחים, סופר מרקט, מסעדה, חדר חדשות, בנק ועוד. בכל אחד מהמקומות הללו, הילדים אמורים להתנסות בעבודה והמיצגים אמיתיים לגמרי. למשל: במחלקה לזיהוי פליליים הילדים מקבלים תיקים המכילים סיפורי פשע עם רמזים שיעזרו להם לפענח את המקרה (הם בודקים טביעות אצבעות, משווים חשבונות בנק וכו'). בחדר החדשות הם מפעילים את המוניטורים השונים, מופיעים כקריינים, מפעילים את הסאונד וכו'. בסופר מרקט הם עובדים בקופות (שבהן יש סקנר אמיתי לגמרי!) ועוד ועוד. והכל כל כך אמיתי שזה מדהים. והכי מדהים – שהכל כל כך נקי ומסודר. מליון ילדים מתרוצצים בעיר הזאת והכל מאורגן בסדר מופתי. חגי ואני הערצנו את אחת העובדות במוזיאון שהתפקיד שלה היה להרים את כל הררי הגבינות והירקות שהילדים העיפו ממדפי הסופרמרקט....הם הפילו והיא הרימה....במשך כמעט שעה שהיינו שם.....

לאחר שהילדים מסיימים לעבוד הם מקבלים תלוש משכורת ממקום העבודה, מטעינים את כרטיס האשראי שלהם וממשיכים הלאה. מיותר לציין שהילדים שלנו, הטעינו את כרטיס האשראי שלהם פעם ועוד פעם ועוד פעם....הבנק יצא בהפסד...יואב כל הזמן התגאה שיש לו כבר יותר מ-1000$!!!! ולמרות שזה כאילו נראה מקום לילדים קטנים, יובל ויונתן השתלבו בלי בעיות במקום. חייבת לציין שהמיצגים ברמה כל כך גבוהה שגם בני נוער יכולים למצוא עניין במקום הזה.

אחרי שסיימנו לעבוד ב"קידסטרופוליס", יצאנו החוצה לחצר למתחם אקולוגי שבו הילדים מתנסים ולומדים בצורה חווייתית על בע"ח, אדמה ומים. היה מאד מעניין רק שהחבר'ה שלנו נורא רצו כבר לחזור פנימה למתחם השלישי: מתחם של מדע וטכנולוגיה. פה, אני מודה, לא הספקנו לראות הכל. יש מיצגים רבים שבטח פספסנו. בכל זאת, מדובר במתחם כל כך גדול וכל כך עשיר במיצגים – וכולם אינטראקטיביים ומזמינים את הילדים להתנסות בשלל המצאות, ניסויים מדעיים, בניית טילים, מצנחים ועוד ועוד. באיזשהו שלב, עשינו הפסקת אוכל במזנון של המוזיאון – גם פה האוכל היה בריא ועשיר בירקות ולמרבה הפתעתנו, זול בצורה יוצאת דופן. במתחם האוכל, בזמן שיושבים לאכול, ישנם עשרות שולחנות יצירה עמוסים בצבעים, דפים, מספריים וערכות יצירה. הילדים יכולים באופן חופשי לגשת לשולחנות היצירה בזמן שהוריהם יושבים לאכול...גאוני! כמובן שנגה לא פספסה שום יצירה. והכל מצוחצח ומבריק ומסודר, כבר אמרתי, נכון? פשוט אי אפשר שלא להתפעל מזה.

אחרי הפסקת האוכל, אני חזרתי לקרוואן למנוחה וחגי נשאר עם הילדים עד 19:30, כאמור. אני נהניתי מזמן של לבד לבד בקרוואן, והילדים – מבחינתם המוזיאון הזה היה סוג של דיסני. עד כדי כך הם נהנו.

החבר'ה חזרו מעולפים לקרוואן, סידרנו מיטות, קצת נישנושים לארוחת ערב והתחלנו בנסיעה ארוכה ארוכה לכיוון ניו אורלינס. שוב עלינו על כביש I-10 המוכר לנו, עשינו עצירת תדלוק וקדימה לדרך.  

לאחר בערך שעה של נסיעה, ראינו מרחוק את הגבול עם לואיזיאנה. זהו, עזבנו את טקסס. בילינו במדינה הענקית הזאת כמעט חודש. עברנו בה מדבר ענקי, חוות בוקרים באיזור ההררי של בנדרה, טעמנו קצת מ"מקסיכו" בסן אנטוניו וחגגנו את הקריסמס על הטיילת היפה. במדינה הזאת קיבלנו כמה שיעורי הסטוריה אמריקאית מאד מעניינים (מבצר ה"אלאמו", פורט דיוויס, הכיבוש הספרדי בטקסס, המסיונים ועוד) אבל הכי הכי אהבנו את האנשים – בהחלט מיוחדים, נחמדים והזויים כאחד. ואין מה לעשות – גאוות היחידה של טקסס, היא שם דבר. הטקסנים אכן גאים ומתגאים במדינתם. אמר לנו אחד האנשים ההזויים שפגשנו בדרך, ש"טקסס בכלל לא צריכה את ארה"ב: יש לה הכל מהכל – משאבים, נפט, הון, שטח, כסף...אם מחר יפרידו את טקסס מארה"ב, הם (התושבים) בכלל לא ירגישו את זה"....

ועוד שני דברים אחרונים על טקסס: אחד – חשבנו שטקסס תהיה מקום טוב וחם להעביר בו את החורף של המערב. אז חשבנו....היה לנו קר ברוב הימים, גשם, ובמקומות מסויימים – קפוא עם מעלות נושקות ל-0. האמת היא שגם הטקסנים לא זוכרים חורף כזה...

ושתיים – טקסס היא המדינה האחרונה שלנו להשלמת הסיבוב של המערב. מפה אנחנו נכנסים ממש למדינות הדרום של המזרח. 

וכל התמונות - מתישהו באחד הפוסטים הבאים. אנחנו במצוקת אינטרנט....