עוזבים את סן אנטוניו ומתחילים לנוע לכיוון מזרח – בדרך עוצרים לרכבות וקניות...

את הפוסט האחרון עדכנתי בלילה האחרון בקמפ שלנו בסן אנטוניו, טקסס.  מאז עברו להם 11 ימים (אבל מי סופר...) במהלכם בעיקר התרכזנו בניסיונות – די נואשים – למצוא חום ושמש...בין לבין הספקנו לחלוף על פני שלוש מדינות, לעשות שופינג מטורף באאוטלט הכי שווה שראינו, לבקר במוזיאון ילדים מדהים, לדהור על רכבות הרים, "לחגוג" את תחילת השנה האזרחית החדשה ואפילו הספקנו ביקור נחמד בעיר ניו אורלינס היפה.

אבל קודם כל, חוזרת אחורה ל-28/12/2013. עזבנו את הקמפ הכייפי בסן אנטוניו כשפנינו מועדות לכיוון יוסטון. בדרך עצרנו בפארק הרכבות "סיקס פלאגס" שממוקם ממש ביציאה הצפונית של סן אנטוניו ונקרא "פיאסטה". אנחנו כבר "שועלי קרבות" בפארק הזה ומכירים את העקרון משלוש הפעמים בהן ביקרנו בפארק בלוס אנג'לס. הרעיון ברשת הפארקים הזאת הוא שבכל סניף יש רכבת אחת אימתנית שמהווה את ספינת הדגל של הפארק. חוץ מזה, "התפאורה" משתנה ממקום למקום אבל בגדול – מה שמעניין זה הרכבות. אנחנו הגענו ל"פיאסטה" שלושה ימים לפני השנה החדשה, ובהתאם, הפארק כולו היה מקושט ומואר באווירת הקריסמס. בעוד אני התפעלתי מהמקום המקסים (שהיה אגב, הרבה יותר יפה מהפארק בלוס אנג'לס), הילדים ואבא שלהם, היו עסוקים בלהתלהב מהרכבות. בשל היותנו חברי "מועדון הזהב" של הרשת, אנחנו זכאים לכניסה מוקדמת בכל סניף אליו אנחנו מגיעים (כולל חנייה חינם. למי שאינו חבר מועדון – חנייה עולה 18$ ליום...). וכך, הגענו לכניסה והיינו ראשונים, כמובן, וזכינו להכנס לפארק ראשונים ולרוץ ישר למתקן הכי מבוקש בפארק – The Ruttle snake.    הרכבת זאת מפורסמת ומבוקשת בזכות הירידה המטורפת שבה – כמעט 90 מעלות לגמרי!!! החבר'ה עלו כמו גדולים, כולל יואבי – שזאת הפעם הראשונה שהוא עושה רכבת מהסוג הזה – ונהנו בטירוף. חגי אמר שמרוב הצעקות של יואב אי אפשר היה להתרכז בפחד מהירידה....בכל אופן, זה היה הסיפתח ליום שלם של רכבות מטורפות באמת: "בומרנג" – רכבת שבה נוסעים אחורה, "סלינג שוט" – רוגטקה ענקית שמעיפה את היושבים בה (יונתן וחגי) לקיבינימט בשמיים.., "רוד ראנר אקספרס" – רכבת הרים טקסנית שנוסעת בנופיה של טקסס והמערב הפרוע, "גוליית" -   מליון לופים שנכנסים אחד בשני, קרוסלת ענק שמעיפה את האנשים בסיבובים מטורפים ובו זמנית מטפסת לגובה מטורף ועוד ועוד. מה שהיה כייף בפארק הזה שיואב איבד לחלוטין את הפחד מרכבות ועלה כמו גדול על כל הרכבות שהתאימו לגובה שלו. פשוט הפך לג'אנקי של רכבות ונהנה מכל רגע. ונגה – לילדה הזאת אין פחד מכלום – עשתה עם האחים שלה כמעט את כל הרכבות ולא היתה מוכנה לעלות על אף רכבת של ילדים קטנים בגילה. לדבריה: "זה של תינוקות, לא רוצה את השעמום הזה!" (אני, באופן אישי, לא הייתי מתקרבת לרכבות האלה...), וכמה היא בכתה במתקנים שאסור היה לה להכנס בגלל מגבלות גובה....

במהלך היום, הספקנו לעלות על כל הרכבות. היו אפילו מספר רכבות שעשינו יותר מפעם אחת. לקראת הערב, הילדים רצו למגרש ההחלקה על הקרח - יותר נכון, החלרה על הפלסטיק...היה מצחיק וכייף סיום מוצלח ליום מוצלח עוד יותר. במהלך היום, אני הייתי בעיקר על תקן המעודדת, נושאת התיקים והסווטצ'רים והצלמת. באופן אישי – אני כבר מיציתי את הרכבות האלה בפעם הראשונה בלוס אנג'לס. אבל החבר'ה – לא נמאס להם! הם רק מחכים כבר לאטלנטה לפעם הבאה...עד אז, יש לנו בערך שלושה חודשי מנוחה וגעגוע...והכי כייף המנוי השנתי הזה שעשינו. כבר הצדיק את המחיר בריבית וזה פשוט תענוג שאפשר מדי פעם להכנס לפארק כל כך שווה בחינם! למעשה, היה כל כך מוצלח ב"פיאסטה" באותו יום, ויואב ונגה לא הפסיקו לבקש- ממש התחננו שנחזור גם ביום שלמחרת – אז אנחנו זרמנו על הילדים ובאותו הלילה ישנו בחניית "לו'ס" קרוב לפארק, ולמחרת בבוקר חזרנו לפארק להשלמות – עוד פעם את "הנחש" והירידה המטורפת, ועוד פעם כל מיני רכבות שהילדים היו חייבים לבקר בפעם האחרונה. זהו. תם פרק "סיקס פלאגס".

עכשיו אנחנו ממשיכים בדרך לכיוון יוסטון. בדרך, הבטחנו ליובל שופינג באאוטלט (חייבים לקנות לה את מתנת היומולדת...) מאד מאד גדול שראינו במפות. והאמת היא שגם אנחנו כבר רוצים לעשות שופינג רציני ולנצל את מחירי הקריסמס/השנה החדשה. עצרנו בעיר סן מרקו – סטייה מכביש I-10 לכיוון צפון. את העיר עצמה – לא ראינו. בכניסה הדרומית של העיר ממוקמים בצמידות שני אאוטלטים: פרימיום – אותו אנחנו כבר מכירים היטב, וטנג'יר – לנו זאת הפעם הראשונה בו ואיזו הצלחה!!! הגענו לאאוטלט בשעות אחה"צ, מזג האויר כבר נהייה קפוא ואנחנו פשוט נעמדנו באמצע החנייה, הדלקנו טלויזיה, פתחנו את הסליידים של הקרוואן, הכנו ארוחת ערב, מקלחות והתמקמנו. בין לבין, אני יצאתי מקרוואן לחנויות הסמוכות – כל פעם מישהו אחר הצטרף אלי: בהתחלה כל הילדים, אחר כך רק הבנים, אחר כך הבנות, אחר כך רק חגי – בקיצור היה פשוט מעולה. זאת שיטה מעולה לקניות – הבית הולך איתך...וככה לא מתעייפים, כל כמה דקות חוזרים לשרותים, קפה, טלויזיה. מי שלא רוצה לצאת החוצה נשאר בקרוואן. ממליצים על זה בחום!. ככה העברנו את כל אחר הצהרים. והרכישות – אין לתאר! סוף סוף הבנו מה המשמעות של סיילים אמיתיים. ההנחות היו מטורפות – 50%, 75% ואפילו 80%!!! וקנינו וקנינו וקנינו... באופן רשמי הכתרנו את המקום כאאוטלט הכי שווה בטיול שלנו (וכבר יצא לנו לבקר באי אלו...), כמובן רק אחרי "אומי" – בואכה דאון טאון עין הבשור... לקראת ערב זזנו לחניית lowe's, הדלקנו מזגן (היה קפואאאאא) והתעלפנו.

למחרת, התחלנו את היום בקניות נוספות שנמשכו עד הצהרים. בצהרים נסענו ל-TA (travel America) תחנת דלק סמוכה לעשות דמפינג, מקלחות, שוב ארוחת צהרים, מנוחה (כן,כן – זה הזוי אבל בתחנות הדלק פה אפשר גם לנוח....) ואז חזרנו לאאוטלט להשלמות...הפעם הבנות נשארו בקרוואן, הבנים ישבו באיזור האוכל המהיר והטעינו את כל המחשבים/אייפדים/פלאפונים, וחגי ואני הסתובבנו עוד שעתיים. חזרנו לישון באותו סניף של lowe's מהלילה הקודם. סוג של קמפ...(זה בהחלט המקום הכי טוב ללינת לילה יבשה – אפילו יותר מוצלח מוולמארט – free wifi בכל החנייה. והאינטרנט ממש, אבל ממש, מוצלח, עד כדי כך שאפשר אפילו לראות תכניות בצפייה ישירה מהארץ. הילדים מתים על זה...).

למחרת חזרנו לעוד שתי חנויות (ועוד כמה רכישות אחרונות) והמשכנו בנסיעה. חייבת לומר מילה על הקניות: בטיול מהסוג הארוך שלנו, יש תקופות: יש תקופות של טבע, יש תקופות של עיר, יש תקופות של נסיעות, תקופות של פארקי שעשועים – העיקרון מובן. אנחנו כבר החלטנו מראש שאת הקניות נתכנן לפי הסיילים הגדולים כדי שיהיה משתלם...אנחנו מאד מאד אוהבי קניות – כולנו, כולל הילדים, וכך יצא שהקניות השתלבו בין כל התקופות שלעיל...הרבה יותר ממה שחשבנו וממה שציפינו – וזאת לטובה, כמובן. יחד עם זאת, תקופת החגים והסיילים היא באמת סוג של גן עדן לאוהבי הקניות ואנחנו לא היינו מוכנים לפספס. אז מי שחושב שנפלנו על הראש – להיות סגורים כמעט שלושה ימים בתוך אאוטלט – כן, אנחנו משוגעים, אבל נהננו מכל רגע.

 לאחר חוויית סן מרקוס, המשכנו ליוסטון. עלינו על כביש 80 לכיוון מזרח וחצינו איזור שלם של כפרים חקלאיים – הנוף שונה בתכלית השינוי מנוף החנויות שראינו בשלושת הימים האחרונים. איזה כייף לצאת שוב למרחבים. והמרחבים – ירוקים! מתחילים לראות קצת ירוק אחרי כל המדבר של טקסס. הצטערנו שהתחיל להחשיך ולא הספקנו לראות את כל החוות שבדרך. לקראת ערב הגענו לעיר katy, ממש בפאתי יוסטון. גם פה, מצאנו סניף של lowe's, התחברנו לאינטרנט ובילינו את הערב באיזושהי שטות שהילדים הורידו מהמחשב. היום בלילה ייערכו חגיגות השנה החדשה ומכל עבר נשמעים קולות של נפצים ומיני זיקוקין. חשבנו לצאת עם הילדים לעיר לראות את החגיגות, אבל הקור הנוראי – 0 מעלות – משכנע אותנו בקלות להשאר בקרוואן. אנחנו מסתפקים בלראות חלק מהזיקוקים דרך חלונות הקרוואן שבחנייה. משפחת קורין – חושבים עליכם ומקנאים: חוגגים בסידני בחום...

התעוררנו לבוקר אפור, גשום וקר. מצאנו את עצמנו שוב, קפואים! בחוץ לא הפסיק לרדת גשם והטמפרטורות רק הלכו וירדו. זה כבר היום הרביעי ברציפות של קור וגשם. מבאס לאללה. החלטנו להעביר את הזמן בקניון הסמוך – הילדים נכנסנו לסרט  - משהו על דינוזארים ששכחתי את שמו – ואנחנו ישבנו על המפות בגלידריה מקומית, ותכננו את המשך הטיול. אחרי הסרט חזרנו לקרוואן, הכנו ארוחת צהריים/ערב מפנקת וחזרנו לחנייה – הפעם ל-lowe's של העיר katy.

למחרת נכנסנו לעיר יוסטון. פה היתה לנו חוויית מוזיאון יוצאת דופן. על כך, בפוסט הבא. את התמונות מהסיקס פלאגס אצרף לפוסט הבא.