את הפוסט הזה אני כותבת בחנייה של הקולנוע המקומי – הילדים הלכו לסרט
ואנחנו יושבים בחנייה ומעבירים את הזמן, וסוף סוף יש שקט ואף אחד לא רב על המחשב...
בשבועיים האחרונים הפכנו ל"מקומיים" בעיר הנחמדה הזאת.
ברדנטון שוכנת לחוף מפרץ טמפה במערב פלורידה, ולכל מקום שמסתכלים רואים מים –
אוקיינוס מצד אחד, נהרות מצד שני, אגמים ולגונות מצד שלישי וביצות מכל עבר. המקום פשוט מוצף במים והכל כל כך מטופח,
מלא צמחייה טרופית, מדשאות אינסופיות, עצי קוקוס ודקלים ומליון גשרים שמחברים בין
כל היופי הזה.
ברדנטון שוכנת במחוז מנטי ובמסגרת השהות שלנו פה, יצא לנו לבקר בהרבה
ערים ועיירות במחוז. הנסיעה ממקום למקום, היא, כאמור, ע"י חציית גשרים. אבל
נראה שלאנשים שגרים פה יש דרכים מעניינות וכייפיות יותר לחצות את האוקיינוס – רובם
מחזיקים בחצרות הבתים יאכטות וסירות מנוע כדי לזוז ממקום למקום. כך שההרגשה הכללית
במקום הזה היא כאילו הגענו לאיזשהו אי טרופי בקריביים. בשבוע הראשון לשהותנו פה
היה גם מאד חם – דבר שהוסיף לאוירה הטרופית. בשבוע האחרון, התחיל שוב
להתקרר....אמנם יש שמש אבל קר. לא קפוא, אבל קר....מתחיל להגמר לנו לאן לברוח.....
היום בבוקר עזבנו את הקמפ בו שהינו בשבוע האחרון. מציאת הקמפ הזה היתה
סוג של משימה: מאד מאד היה קשה למצוא קמפ – לא בגלל המחיר ולא בגלל התנאים אלא
בגלל שאנחנו לא בני 55!!! מסתבר שפה, בפלורידה, מרבית הקמפים סגורים לבני
55 ומעלה, ובשום אופן לא מרשים כניסה של ילדים. החבר'ה "המבוגרים" פה
אוהבים להיות לבד עם החברים שלהם בלי הפרעות של ילדים שיתרוצצו להם בין הרגלים.
פלורידה היא ארץ השמש וככזאת היא מארחת מדי שנה את כל הפנסיונרים עלי אדמות שבאים
להנות פה מהשמש החמימה של החורף. Sunbirds- כך קוראים לכל "מחפשי השמש" שמגיעים לכאן מקנדה
וממדינות הצפון. הכבישים עמוסים בקרוואנים שנוהרים לכאן. הגיל השולט כאן הוא 55+
וכולם פנסיונרים!!! זה לא ייאמן. במסגרת החיפושים לקמפ, הגענו למקום מאד נחמד, שאלתי את בעל המקום אם נוכל לישון
אצלו בקמפ ללילה אחד. הוא אמר לי שזה לא ממש מתאים ושבכל מקרה נהיה חייבים לשמור
על הילדים שלא יצאו מהקרוואן: "you have to put your
children on a leash"...הודיתי לו בנימוס ואמרתי לו שהילדים שלי
לא כלבים...שלום ותודה. וכך עברנו עשרות
קמפים – בכולם לא היה מקום לבני גילנו. יובל אמרה שזה המקום היחיד בעולם שצעירים
נחשבים לאזרחים סוג ב'...בכלל, נראה שאנחנו מוקפים מכל עבר - כמו שיואב אומר – בזקנים...!. בואו נגיד שהרבה בדיחות זיקנה רצות פה אצלנו בקרוואן: בלוני חמצן (מסתבר שבלוני חמצן לא צריך רק במים...), לוויות, מחלקות גריאטריות, אלצהיימר ...(משפחת בראלי, כמה שאתם חסרים לי...הייתם משתלבים פה יופי עם הבדיחות...). השיא היה
ביקורנו הראשון בוולמארט המקומי - כל
המוכרות כולל כל הלקוחות – כולם סבים וסבתות! וכמה שהם נהנים פה. הקמפים שלהם
נראים כמו קיבוץ רק שהכל הרבה יותר מפנק – יש להם חברה, יש להם אינסוף אירועים
ופעילויות בקמפ (בינגו, ערבי ריקודים, קריוקי, גולף וכו'), בריכה וים צמוד. כמעט
לכל הקראוונים שאנחנו פוגשים פה יש גם סירה נגררת, ג'יפ מפנק – בקיצור: אם להזדקן,
אז רק בפלורידה!
בסופו של דבר, לאחר חיפושים רבים, מצאנו משהו מאד עממי וזול בעיר
פלמטו – עיר שכנה לברדנטון , גם היא לחופי המפרץ רק מהעבר השני. הקמפ נקרא lone oak rv park, ולאחר הנחת פספורט אמריקה שילמנו רק 15$
ללילה. הקמפ רחוק מלהיות מפנק – אין מקלחות שוות, חדר הכביסה נחמד אך לא מעבר לזה.
חוץ מזה, המקום עצמו משמש כמקום מגורים לאנשים חסרי יכולת, בלשון המעטה, ולכן ישנם
הרבה "טיפוסים" שונים ממה שהתרגלנו לראות בקמפים בהם שהינו עד עכשיו.
ובכל זאת – המחיר היה מדהים ואפשר לנו להתנהל בעיר בכייף, סניף של וולמארט במרחק
הליכה וחוץ מזה האינטרנט במקום היה מעולה,
עד כדי כך שכמעט כל לילה ראינו סרטים בצפייה ישירה ותכניות מהארץ לשמחת הילדים.
בכלל, אני חייבת להוסיף שפלמטו, בניגוד לברדנטון – אין דרך נעימה לומר זאת – קצת
פחות "לבנה" – מה שהופך אותה לפחות מטופחת ופחות מתויירת. וההרגשה הכללית
– שוב, לא נעים להגיד – פחות נעימה.
כל זה לא הפריע לנו כי הסיבה הרשמית לשהותנו בקמפ הזה היא קורס צלילה
שיונתן ויובל עושים בימים אלה. בעיירה קורטז (שוב, לחופי המפרץ, מרחק 20 דקות
נסיעה מהקמפ) מצאנו את ג'ים, מדריך צלילה מנוסה ביותר ונחמד עוד יותר. ג'ים הסכים
שהילדים ילמדו עם חגי בזמננו החופשי ולאחר מכן רק יבואו להבחן אצלו. אז התמקמנו
בקמפ ולמדנו. שבוע שלם של לימודים אינטנסיביים ביותר. יובל
ויונתן לומדים את החומר לקורס ובזמן הזה יואב ונגה לומדים איתי. במסגרת הלימודים
התאורטיים של קורס הצלילה הילדים למדו פיסיקה, אנטומיה, פיזיולוגיה, מדידת לחצים ועוד ועוד והכל באנגלית! עם מילים
באנגלית שגם אנחנו לא הכרנו. ג'ים אמר לנו שאפילו שהוא דובר את השפה, יש בספר מלא
מילים פלצניות שגם הוא לא משתמש ומכיר בהן. בהתחלה זאת נראתה כמעט משימה בלתי
אפשרית אבל לאט לאט הם למדו את כל החומר ובסופו של דבר, ממש דיקלמו אותו. ביום
הבחינה הם ישבו מול ג'ים, ענו לבד על מבחן עם 50 שאלות והצליחו בגדול. לאחר הבחינה
התאורטית הם נכנסו לבריכה ותרגלו נשימות מתחת למים. בימים הקרובים (תלוי במזג
האויר) ירדו לארבע צלילות בים וחגי מצטרף אליהם.
בין לבין טיילנו במקומות נוספים לחופי המפרץ, נהנינו מהחופים
המדהימים, עשינו טיול אופניים לצד האוקיינוס, טיילנו בטיילת של ברדנטון, זכינו להשתתף במצעד השנתי לזכרו של מרטין לותר קינג - חווייה אנתרופולוגית בפני עצמה, ועוד ועוד.
אתמול נסענו לעיר סרסוטה היפהפיה – עיר שנחשבת לאחת הערים היפות
בארה"ב. כשהגענו למרכז העיר לא הבנו מה ההתרגשות מהמקום. אמנם מקום יפה אבל
לא כזה שמצדיק את התואר. הסתובבנו קצת ואז ראינו רחוב נחמד עם ציורי גרפיטי על
הכביש. מאד נהנינו מציורים היפים, הצטלמנו עם כל אחד ואחד מהם ואפיילו זיהינו
גרפיטי של מישהי ישראלית (ענת רונן, נשמע מוכר , נכון?) אבל לא זה מה שהופך את
סרסוטה לעיר יפה. המשכנו לחוף הים שהינו יפיפה – חול לבן, עצי דקל, לגונה ענקית
בצבע תכלת וטורקיז, סירות ויאכטות. אבל גם את זה ראינו כבר בברדנטון ובקורטז. אז מה בכ"ז כל כך מיוחד פה? לא
כל כך הבנו אבל החלטנו שבמקום לחזור מהדרך בה הגענו, נחזור בדרך אחרת. ואז התגלה
בפנינו מחזה מדהים שהוא אולי הסיבה לתואר של העיר היפה הזאת: מול החופים המזרחיים, יש במרחק של מאות מטרים
רצועות של איים מאד מאד צרים. החלטנו לחזור על רצועה שנראתה מאד ארוכה והחזירה
אותנו כמעט את מרבית הדרך לפלמטו. הנסיעה החלה בגשר מאד יפה שמחבר את סרסוטה לאי
הראשון שממנו ישנה נסיעה אחת ארוכה על סדרת איים צרים וארוכים. מרבית הזמן נוסעים
על כביש ראשי כשמשני צדיו וילות ואחוזות מדהימות או קומפלקסים מפוארים, ולכל דייר
יש מאחורי הבית את החוף הפרטי שלו. המקום פשוט מהמם ביופיו והוא ללא ספק אחד היפים
שראינו עד היום. נראה שהחיים שם הם סוג של חלום!
הישיבה במקום הזה אפשרה לנו סוף סוף להרגע. אנחנו בתחושה כאילו עכשיו
מתחילים טיול נוסף ב"ארץ פלורידה". חגי חזר סוף סוף לריצות (אמנם עדיין
לא שיא הכושר אבל יותר טוב מכלום) וגם אני התחלתי לצעוד בקטנה...חייבים להתחיל להשיל
את עודפי הקור... הילדים מבסוטים ביותר מזה שיושבים במקום אחד ומבחינתם "לא
חייבים כל הזמן לטייל". עד כה, פלורידה מאירה לנו פנים. אמנם עוד לא הכי חם
אבל מדי פעם יש הבלחות... בגדול, עברנו לנוהל בגדים קצרים וגם כשקר אנחנו מתעקשים
על הקצר. הכנסנו את כל שמיכות הפליז לאחסון ומבחינתנו נגמר החורף. ההגעה לכאן
הטעינה את כולנו באנרגיות חדשות ויש התרגשות מחודשת מהמקומות אליהם נגיע בהמשך.
ומה בהמשך? בעוד ארבעה ימים אנחנו חוגגים בר מצווה ליונתן. הגבר ביקש
אורלנדו ואנחנו הרי על תקן מגשימי הבקשות....אז נוסעים לאורלנדו שם נהיה כמעט שבוע
למטרות פארקי שעשועים – יוניברסל, איילנד אוף אדוונצ'ר (את דיסני נעשה במרץ),
מסעדות והפתעות... אחר כך מתחילים להדרים לכיוון מיאמי, קיי ווסט
ואברגליידס. עדכונים בהמשך.
לסיום - קצת תמונות משגרת החיים בברדנטון (מטעמי חוסר באינטרנט, מעלה רק חלק מהתמונות. תמונות נוספות יעלו בהמשך).
חוף הים בברדנטון - קורטז
חוף הים בברדנטון - קורטז
זה ה-שוס: מתקלחים במקלחת החיצונית של הקרוואן ואז כל החול יורד בחוץ... ושימו לב - הקרוואן ממש על הכביש כך שעשינו כאן הופעה לכל המכוניות שעברו לידינו.
התעוררנו ביום שבת ושמענו מלא סירנות, צופרים ומוזיקה רועשת. יצאנו מפתח הקרוואן בקמפ וגילינו לשמחתנו שהמצעד לרגל יום הזכרון למרטין לותר קינג עובר ממש בסמוך לקמפ. יצאנו החוצה ונהנינו משפע בתי הספר, כנסיות וסתם אנשים שבאו להביע תמיכה. הכל בסדר מופתי, צבעוני ומקסים. היתה אוירה נהדרת. ובמסגרת ה"פוליטיקלי קורקט" שהאמריקאים כל כך אוהבים, נגה מצאה לנכון לומר: " אבל אמא, למה יש פה כל כך הרבה כושים?!"....וזה אחרי שאני הסברתי מי היה האיש ופועלו לטובת קהילת האפרו-אמריקאים ושוויון זכויות וכו'...
איזה כייף לקרוא ולראות כמה טוב לכם. אתם נראים נהדר הילדים נראים מאושרים ונינוחים ואין מה להוסיף על חגי הוא ממש שייך לשבט קדום הסוגד לשמש. מקווה שהחום יחזור מהר ובגדול. נגי יש לך בגד ים חדש כל כך יפה ואת ממש גדלת. כל הכבוד לכם יובל ויונתן על משימת קורס הצלילה שאתם עומדים בה בהצלחה כזו אני לא בטוחה שאם זה היה תלוי בי הייתי נענית לכם בכל חוויות האקסטרים האלו..... מחכה כבר לשמוע שגמרתם את הצלילה וקבלתם את התעודה מאחלת לכם כייף של צלילה, יואבי איך אתה מתקדם בלוח הכפל, אני בטוחה שאתה כבר שולט מצויין בכל המכפלות. ילדים אני מאד מאד מתגעגעת אליכם ומתנחמת בחוויות הנהדרות שאתם עוברים ולומדים כל כך הרבה דברים חדשים, בינתיים שולחת לכם המון נשיקות וחיבוקים ביי
השבמחקמקסים! רואים שטוב לכם בפלורידה! ושאפו לילדים על הקורס!
השבמחקאנחנו רואים השנה את מה שהטיולים שלנו עשו לאנגלית של הילדים. הם קוראים אנגלית ועברית באותה קלות (דן עם העדפה קלה לאנגלית) וממשיכים לפטפט ביניהם באנגלית שוטפת. צחי אומר שרק על זה הטיולים היו שווים את הכסף. יותר טוב מכל מורה פרטי או קורס...