נפרדים מאריזונה, חולפים מהר על פני ניו-מקסיכו ומגיעים לטקסס

ממשיכה לתאר את קורותינו מהרגע שעזבנו את טוסון, אריזונה. לאחר שעזבנו את פארק הסגוארו, חזרנו אליו ביום שלמחרת לקבלת הבאדג'ים של הג'וניור ריינג'רס. לשמחת כולנו, הילדים קיבלו גם פאטצ' על עבודתם. הפעם החוברות היו ארוכות מהרגיל ודרשו עבודה באמת באמת מאומצת - עד כדי כך שהילדים ישבו במרכז המבקרים, פתחו ספרי עיון, הסתכלו במפות ותצלומי חיות וצמחים - והכל באנגלית! היה פשוט כייף לראות אותם עובדים. בכל אופן, לאחר טקס ההשבעה התחלנו בנסיעה לכיוון גבולה הדרומי של אריזונה עם מקסיכו, לכיוון העיר טומבסטון. עיר מערב פרוע ידועה - בעיקר בגלל הסרט שצולם בה. חשבנו שיהיה נחמד לבלות בעיר קאובוי'ס אמיתית ולספוג את אוירת המערב הפרוע. הדרך לטומבסטון עוברת בין יישובים קטנטנים שחלקם אפילו לא מצויינים במפה, חוות בודדים שנראה כאילו מישהו שכח אותם. הגענו לעיר והתמקמנו בקמפ חביב ממש במרכזה של העיר. יצאנו להסתובב ברחוב הראשי כדי לספוג את האוירה - נדהמנו כשהבנו שהרחוב הראשי - בעצם יש פה רק רחוב אחד - לגמרי ריק! מת! אין נפש חיה. הרחוב עצמו מאד מאד יפה ואותנטי, מזכיר אחד לאחד את הרחוב המפורסם מהסרט. לאורך הרחוב פזורים כל העובדים שמתפרנסים מתיירות בעיר הזאת, כל אחד מהם מנסה לשכנע אותנו באגרסיביות שכדאי לנו לבחור באטרקציה שהוא מציע. ממש עצוב. בכלל, בניגוד לאוטמן על כביש 66, שהיתה חיה, אמיתית ונחמדה, טומבסטון התגלתה כמקום תיירותי להחריד. הכל כאילו אותנטי אבל בעצם עיר שלמה מתפרנסת על המיתוס של משפחת ארפ ודוק הולידיי. לא ממש חיים פה. הילדים אמרו לנו שזה אחד המקומות העצובים...בכל זאת העברנו פה אחה"צ נחמד. אז מה עשינו כאן: הילדים צפו במופע היריות שמשחזר את הקרב המפורסם "או.קיי קוראל" ונהנו מאד. בזמן הזה חגי ואני הסתובבנו ברחוב ואכלנו גלידה. כשהילדים יצאו מהמופע, הלכנו איתם לחנות מיוחדת המתמחה בכלי נשק. שם הבנים ירו באקדח אמיתי לקיר מטווח. מהמוכר בחנות הזאת למדנו כי עונת התיירות בעיר מתחילה מיד לאחר הכריסמס וכי רק עכשיו מתחילים להגיע לאט לאט כל הקרוואניסטים מקנדה והצפון. לסיום הלכנו לראות את המקום בו הדפיסו את העיתון המקומי - במקום עדיין מדפיסים עיתונים גם כיום - ובמיוחד את הגליון המקורי שדיווח בזמן אמת על היריות והקרב של או.קיי קוראל. מזכרת ממש נחמדה מהעיר ההזויה הזאת.
חזרנו לקפמ שלנו לאינטרנט משובח - זה מדהים איך הילדים מתלהבים מאינטרנט כל פעם מחדש, טלויזיה ו...כביסות.
בבוקר, עזבנו את טומבסטון, עצרנו לקניות בוולמארט בעיר בנסון, שכנתה של טומבסטון - עוד עיר מערב פרוע שאפילו מוזכרת בעיתון שקיבלנו. אגב, בנסון היא העיר הגדולה במחוז, וכיאה לעיר גדולה - ראינו יש בה אפילו תחנת רכבת.
ושוב אנחנו על ה-I-10 - כשהפנים כל הזמן מזרחה לעבר ניו-מקסיכו.
עזבנו את אריזונה כשבדרך הספקנו לראות עוד כמה תחנות דלק זולות אף יותר מהמחיר הנמוך שראינו - 2.87$ - לא ייאמן!!! אהבנו מאד מאד את אריזונה. אנחנו עדיין זוכרים לה גם את המראות המדהימים מהטיול הקודם: סדונה, סלייד רוק, גראנד קניון, פייג', קניון אנטילופ. אנשים מקסימים ונופים מקסימים עוד יותר.
עם הכניסה לניו-מקסיכו - the land of enchantment - הנוף אמנם לא משתנה בהרבה וזה עדיין אותו מדבר, אבל פתאום שמנו לב שנהיה יותר קר. פתאום חגי שאל אותי אם פתחתי חלון. ...התחלנו לחפש מאיפה נכנס קור לקרוואן  ואז הבנו שבעצם הקור מבחוץ ופשוט צריך להדליק את החימום. ואז גם שמנו לב שבחוץ יש שטחים ענקיים מכוסים במים - סימן לגשמים שירדו לא מזמן, וכמובן רוחות עזות ביותר שהקשו על הנהיגה. בקיצור - חזרנו לחורף.
עצרנו במרכז המבקרים הראשון בניו מקסיכו, ממש לא רחוק מהגבול עם אריזונה, ונכנסנו לקבל הסברים, מידע ומפות. לצערנו, שתי הבחורות שעבדו במקום היו - אין דרך יפה להגיד את זה - מגעילות! לא רק שלא היו נחמדות גם ממש לא התאמצו יותר מדי לעזור. הן גם לא ממש ידעו על איזה מקומות כדאי להמליץ. בקיצור עשו הכל כדי שנלך. הופתענו מאד כי זאת הפעם הראשונה מאז שהגענו לארה"ב שאנחנו נתקלים ביחס כזה. תמיד, בכל מרכז מבקרים שאנחנו נכנסים אליו, העובדים יוצאים מגדריהם לעזור.  בקיצור, כמו שחגי אומר: "ניו מקסיכו לא האירה לנו פנים - לא עם האנשים ולא עם מזג האויר". יצאנו ממרכז המבקרים קצת מבואסים אבל היינו נחושים להמשיך בדרכנו עד לעיר las cruces - שם תכננו לעשות את חניית הלילה שלנו. היעד שלנו הוא הפארק הלאומי של הדיונות הלבנות בו אנחנו מתכוונים לבלות מחר.
המשכנו בנסיעה כשמזג האויר רק הולך ומחמיר. גשם התחיל לרדת, עננים שחורים כיסו את השמים, מדי פעם נשמעו רעמים והופיעו ברקים והרוחות לא הפסיקו להשתולל.
הגענו ל-las cruces בערב , היישר לחניית lowe's האהובה עלינו. מיד פתחנו טלויזיה - וראינו מי עלה לשלב הגמר ב"אקס פקטור" האמריקאי - אבל בעיקר פתחנו את ערוץ מזג האויר ולזוועתנו גילינו כי כל האיזור בו אנחנו נמצאים עובר תחת גל קור מקפיא במיוחד. פתחנו את האינטרנט והבנו שבפארק הדיונות הלבנות, אליו אנחנו מתכוונים להגיע מחר, לא הפסיק לרדת גשם מאז הבוקר וכי בלילה צפוי לרדת שם שלג. הצפי למחר - 0 מעלות במקרה הטוב. החלטנו שזה ממש לא בשבילנו העינוי הזה. נאלץ לוותר על הפארק הזה וגם על מערות קרלסבד שבהמשך - גם שם קור עם טמפרטורות מתחת ל-0. איזה באסה.
בטיול כמו שלנו, יש מקומות שמהרגע הראשון נכנסו לנו לנשמה ו"עשו לנו את זה". בשביל מקומות כאלה אנחנו מתאמצים גם אם התנאים החיצוניים לא הכי מזמינים. כמו וויומינג, למשל. למרות שהיתה קפואה ומושלגת, אהבנו את האנשים ואת האוירה המיוחדת. ולמה כל ההסבר הזה? כי ניו מקסיכו - מהרגע הראשון - פשוט לא אהבנו אותה. אז למרות הבאסה, ויתרנו עליה די בקלות. אני בטוחה שהפסדנו מראות מדהימים. כל המקומות האלה יחכו לנו לפעם הבאה. מבטיחים לחזור...
אז אחרי שהחלטנו לוותר, קמנו היום בבוקר וכיוונו את הג'י.פי.אס ליעד - פורט דיוויס, טקסס. המרחק מלאס קרוזס "לא רציני "- רק 380 מייל .... התחלנו בנסיעה בשעות הבוקר והגענו לפורט דיוויס לפנות ערב. בדרך ראינו בעיקר חול וחול, אבנים וסלעים מכל הסוגים, צמחייה מדברית משעממת במיוחד וכביש אחד ארוך ולא נגמר. welcome to Texas.
אז מה זה בכלל הפורט דיוויס הזה? מסתבר שיש במקום מצפה כוכבים ענקי ששווה ביקור. חוץ מזה יש פה פארק לאומי שכמובן שאנחנו לא מתכוונים לפספס.
אנחנו נמצאים כרגע בקמפ חביב בעיר. לקרוא לדבר הזה עיר זאת תהיה הגזמה. יש פה 900 תושבים ורחוב אחד. אנחנו במרחק שני מטר מהכנסיה....זה מה שחשוב. הבעלים של המקום הזה - אחד ההזויים שראינו בטיול - גבר מבוגר, בודד שמסתבר שהמשרד של הקמפ משמש גם כביתו הפרטי. נכנסנו לשלם וראינו חדר קטן עמוס בתעודות הוקרה מהצבא האמריקאי, ערימות של בלגאן - בדיוק כשנכסנו הוא חימם לעצמו ארוחת ערב במיקרו וסידר לו שולחן - כמה עצוב...
מסתבר שהוא תושב קנדי שכבר בגיל 16 זייף את זהותו כדי להתגייס לשורות הצבא האמריקאי. עזב את ביתו ומשפחתו ומאז הוא חי בארה"ב. הספיק לשרת בוייטנאם (אולי שם קצת נדפק לו השכל...) וגם חי כמה שנים בחו"ל. פצחנו בשיחה על ישראל והפלשתינאים, איראן, ביבי נתניהו ועוד ועוד. הוא הדהים אותנו בידע שלו, אפילו ידע להגיד "כנסת" במבטא אמריקאי כבד. לא ממש הצלחנו להבין בסוף השיחה אם הוא בעדנו או נגדנו אבל היה מעניין...מסוג המפגשים שהטיול הזה מזמן לנו.
מחר על הבוקר אנחנו בדרכנו לפארק הלאומי - פורט דיוויס ומיד אחריו מצפה הכוכבים. עליהם כבר נדווח בפוסט הבא.
לסיום, מצרפת קצת תמונות מהימים האחרונים מפארק הסגוארו וטומבסטון.