לאחר כל כך הרבה נסיעות, כבישים, נופים עוצרי נשימה, מליון לילות יבשים בסניפי וולמארט ולואו׳ס - אנחנו מגיעים, סוף סוף, לניו ג׳רזי להשלמת קניות אחרונות באאוטט הגדול, ג׳רזי גרדן. מפה אנחנו ממשיכים לקמפ האחרון לשנה לשנה זאת - liberty rv park הממוקם במרינה של ניו ג׳רזי (ממש בצמידות לג׳רזי סטייט פארק): ממול מתנשא פסל החירות וקו הרקיע של מנהטן. הקמפ ממוקם מרחק 5 דק׳ הליכה מתחנת המטרו הקרובה ולאחר נסיעה של 4-5 תחנות אנחנו במרכז העניינים ברח׳ 33. זהו הקמפ היקר ביותר בטיול שלנו - 78$ ללילה, אבל שווה כל דולר. מדובר בעצם במגרש חנייה גדול המכיל עשרות קרוואנים, שירותים ומקלחות מאד מאד נקיים, חדר כביסה ועמדת דאמפ (כי בסייטים יש רק חיבורי חשמל), אינטרנט סביר וזהו. היתרון הענקי של המקום נעוץ, כמובן, במיקום המעולה - המרחק הכל כך קרוב ממרכז מנהטן ובעיקר מהעובדה שהמקום מאובטח 24 שעות ביממה. יכולנו בלב שלם להשאיר את הילדים בקרוואן ולצאת לבד לעיר הגדולה, ואכן עשינו זאת כמה פעמים.
מלכתחילה החלטנו להקציב לעיר הזאת 10 ימים ולקחת את הזמן באיזי. על כל יום שיטוטים בעיר, נחנו יום עד יומיים בקמפ. מראש קבעו שכל יום מתרכזים רק באיזור אחד בעיר. הילדים מיצו מהר מאד. מבחינתם, הימים האלה בניו יורק הם הסוף של הסוף וכבר ״הקולות״ מהמושב החלו להיות יותר ויותר אמיתיים וקרובים. באיזשהו שלב, אחרי שלושה ימי ניו יורק אינטנסיביים במיוחד, הם הודיעו לנו: ״מעכשיו אנחנו לא יוצאים מהקרוואן. אם אתם רוצים - תלכו לבד. אנחנו יוצאים מפה רק לשדה התעופה!״. אנחנו כמובן שניצלנו את זה בשמחה...
בתחילה חשבנו להחזיר את הקרוואן ולהשתכן במלון, אבל לאור מחירי המלון והדירות הגבוהים בעיר היקרה הזאת, החלטנו להשאר בקרוואן ולהחזיר אותו ממש ביום האחרון שלנו לפני שעולים על הטיסה.
ג׳רזי גרדן - גן עדן לקניות. אנחנו, שכבר חרשנו כל מול ואאוטלט אפשריים בארץ הענקית הזאת, לא כל כך התרגשנו מהקניות בג׳רזי. בכל זאת, בילינו פה כמעט יומיים בהשלמות...מתנות...ועוד כל מיני דברים ״שחייבים כי צריך״ לפני שחוזרים.
ולאחר ההתמקמות בקמפ, נסענו כולנו במטרו למרכז העניינים - הטיימס סקוור.
הראש שלנו כל הזמן בעננים, הגובה המדהים של הבניינים, לוחות המודעות הענקיים, המוניות מכל עבר - איזה עיר מדהימה!!!
ומליוני אנשים...
וכמובן - גם אחנו על המדרגות האדומות של הטיימס סקוור...
ממשיכים ללכת לכיוון השדרה החמישית כשהיעד הוא החנות של אפל וחנות הצעצועים של שוורץ
והחבר׳ה על הפסנתר המפורסם...
ומשם ממשיכים לרוקפלר סנטר. לתצפית לא עלינו מפאת חוסר התלהבות כללית של הילדים (״כבר ראינו הכל מפסל החירות, למה עוד פעם?״), אבל נכנסנו לחנות של אולפני האן.בי.סי ונהננו לראות את כל המרצ׳נדייס של תכניות הבוקר בהן צפינו כל השנה, בקומדיות ובתכניות האירוח.
בערב, חגי ואני חוזרים לבד לעיר - הפעם לראות את הסקוור כשהוא מואר והעיר לא נרדמת...
ועל אותן מדרגות אדומות מהבוקר, אנחנו תופסים מלא שמיניסטים שבאים להצטלם ולהנציח את סיום התיכון - במסגרת אירועי ה״פרום וויק״ שברגעים אלה ממש מתרחשים בכל רחבי ארה״ב.
יום נוסף - הפעם יוצאים אל עבר פסל החירות. אנחנו יוצאים בשייט מג׳רזי סטייט פארק (מרחק 10 דק׳ הליכה ברגל מהקמפ שלנו). את ההזמנה לשייט ביצענו באמצעות האינטרנט והיא כוללת את גם כניסה לקומה הראשונה של פסל החירות. רצינו מאד לעלות לכתר אבל ״נזכרנו״ באיחור. כל ההזמנות לכתר היו מלאות לחצי שנה הקרובה...אז אם יש מישהו שמעוניין בכתר - נא לתכנן הרבה זמן מראש.
עם בואנו לפארק, אנחנו ניגשים מיד למרכז המבקרים ואוספים בהתרגשות את חוברות הג׳וניור ריינג׳רס האחרונות שלנו לשנה זאת. בעצם, לא ממש חוברות אלא דף אחד - קצת עלוב בהשוואה לחוברות אחרות שעשינו, אבל הילדים דווקא מבסוטים (כי כבר ממש נמאס להם מהחוברות האלה). על הדף אנחנו עונים במהירות ובקלילות ונכנסים למוזיאון. במוזיאון יש סקירה הסטורית של תולדות הפסל - מאד מעניין ומרשים. לאחר מכן אנחנו מטפסים במדרגות לקומה הראשונה. התצפית מאד יפה אבל המרפסת מאד צפופה ומלאה באנשים (בעיקר בילדים שמגיעים לכאן במסגרת טיולים שנתיים). האמת, לא נפלנו. התצפית מהאוניה במהלך השייט היתה הרבה יותר מרשימה.
בדרך חזרה, אנחנו עולים על המעבורת לבאטרי פארק. במקום אנחנו פוגשים - שוב - את הופעת הרחוב שכבר ראינו במלא מקומות. הפעם, יואבי שלנו משתתף בהופעה והופך לכוכב.
לאחר השייט, כולנו מתים מרעב, נוסעים במטרו ל״איטליה הקטנה״ לאכול במסעדה איטלקית.
מצאנו מסעדה נחמדה, אכלנו אוכל מאד טעים אבל נדפקנו קשות בנושא המחיר....ככה זה להיות תיירים בניו יורק...
הקמפ שלנו בג׳רזי. הילדים בילו בעיקר בנסיונות התחברות עם ילדי השכנים...
והתחברות לאינטרנט...
וזאת מפת הטיול שלנו שהיתה תלויה על המקרר שלנו. כמה התלהבנו לסמן את ה״כיבושים״ שלנו לאורכה ולרוחבה של ארה״ב. סה״כ 28 מדינות.
יום טיול נוסף בעיר - הפעם רק חגי ואני. מתחילים ברחוב 34 ומקדמים אל עבר השדרה התשיעית, לכיוון טיילת ההיי-ליין.
מדובר בטיילת מהממת ביופיה הממוקמת על גבי מסילת רכבת ישנה שכבר מזמן לא פעילה. פסי הרכבת עוברים מעל העיר (מה שפעם היה רכבת עילית) ומשקיפים על בתיה ובנייניה. המיזם כולל פינות דק מקסימות, צמחייה משגעת ופרחים לכל אורך הטיילת, עמדות גלידה וקפה הפזורות לאורך הטיילת ומתחם אוכל שווה במיוחד. אחד המקומות היותר יפים ומגניבים בעיר.
ממשיכים לכיוון ברוקלין ברידג׳, בדרך עוברים באיזור המיטפאקינג היפיפה - מלא מסעדות, בתי קפה וגלריות מקסימות. הלכנו והלכנו והלכנו עד שקצת התעייפנו...הגענו עד לרח׳ קנאל ועלינו שם על המטרו לברוקלין.
ואלו המראות כבר מברוקלין פארק. אין לתאר את היופי והעוצמה. באמת שהתמונות רק עושות עוול... ובכל זאת - זה אולי המראה הפורסם ביותר - קו הרקיע הכי יפה שיש לעיר המדהימה הזאת.
וכמובן שאכלנו פיצה - רצינו מאד את הפיצה המפורסמת של גרימלדי׳ס הממוקמת ממש מתחת לגשר. אבל התור...שום פיצה בעולם, טובה ככל שתהיה, לא תגרום לנו לעמוד בתור של יותר משעה! לכן מצאנו שני מטר משם פיצה אחרת - מצויינת בהחלט! וחיכינו לשולחן 10 דקות...
וחזרנו שוב לפארק לראות את העיר גם בחושך...
היה יום מדהים וביקור לילי מדהים. חזרנו לקמפ ומצאנו ארבעה ילדים ישנים....תענוג!
ביום ראשון, נערך מצעד ההזדהות השנתי עם מדינת ישראל. זוהי השנה ה-50 לקיומו של המצעד ואנחנו כמובן השתתפנו בחגיגות. המצעד מתקיים בשדרה החמישית ואנחנו תפסנו מקום מכובד ממש בסמוך לאפל.
היה מדהים ומרגש לראות תמיכה כל כך מדהימה של כל כך הרבה ארגונים: צופים, בתי כנסת, ישיבות, הומואים ולסביות יהודיים, עיריית ניו יורק, מכבי האש, משטרה ועוד ועוד. המצעד החל בשעה 11 בבוקר ונמשך עד 16:00 אחה״צ. כל אותו זמן השדרה החמישית היתה מפוצצת באנשים שבאו להריע ולעודד ולהביע תמיכה בישראל.
והיינו חייבים לצלם גם את החבר׳ה האלה שאפילו הרימו דגלי פלסטין וזכו להתעלמות מוחלטת..
.
ונגה מרימה שלט תמיכה בסנטור אנדרו קומו, תומך ידוע בישראל...
לאחר המצעד אנחנו ממשיכים לסנטרל פארק. ואין כמו הסנטרל פארק ביום ראשון
ועל הדרך אנחנו מוצאים את ההומלס הזה שאולי אין לו בית לגור אבל יש לו יופי של אייפד לגלוש...
עושים סטייה קלה מהסנטרל פארק ומחפשים מקדונלדס לארוחת צהריים, איפשהו על השדרה השביעית.
וחוזרים לפארק. כל העיר משתזפת!!!
וחוזרים לקמפ במטרו.
את היום שלמחרת אנחנו מקדישים לתחילת אריזות וסידורים. קצת קשה לארוז במטר על מטר שלנו ובכל זאת מתקדמים...
איך אורזים כל כך הרבה? במהלך השנה אספנו כמות ספרים שלא מביישת אף ספרייה ביתית...
יום נוסף בעיר - שוב, רק חגי ואני - הפעם אנחנו הולכים לאנדרטת הזכרון של ה-9/11.
מרכז הסחר העולמי החדש כבר כמעט כמעט גמור. עדיין אין כניסה לקהל אבל הבניין מדהים בגובהו וניתן לראות אותו כמעט מכל זווית בעיר.
וממש ליד אנחנו מוצאים סניף ארומה מקומי.
בשעות הערב, אנחנו אוכלים במסעדת ״באבא גאמפ״ הצופה על הטיימס סקוור.
ואלו המראות האחרונים של הטיימס סקוור ממש בסוף השקיעה. אין דברים כאלה!
יום רביעי הגדול - כולנו בדרך למשחק באצטדיון היאנקי׳ס למשחק בייסבול של היאנקי׳ס מול אוקלנד.
וזאת אולי החווייה האמריקאית האולטימטיבית שאנחנו חווים בטיול. איזה אוירה! איזה כייף!
אנחנו ממש לא מבינים גדולים בספורט הזה ובעצם זוהי הפעם הראשונה שאנחנו בכלל רואים משחק. ובכל זאת, כל כך נהננו. מהאצטדיון הענק, מהפרסומות במהלך המשחק, מהאוכל הטעים (והיקר להחריד!) שאכלנו במשך כל המשחק, מהאוירה בקהל - פשוט חווייה מטורפת.
וככה זה נראה בסוף...כנראה שאצטדיון טדי לא כזה גרוע...
בסופו של דבר, היאנקי׳ס הפסידו. זוהי הפעם השניה שאנחנו מגיעים לעודד קבוצה שנוחלת הפסד בבית. יכול להיות שאנחנו מביאים את הנאחס?...
ואלה כבר תמונות פרידה מהיום האחרון בעיר. אנחנו צועדים ברגל לכיוון היוניון סקוור.
איזה כיכר מגניבה, מלאה אנשים, מוזיקה מכל עבר, ומראות טיפוסיים של העיר.
מיוניון סקוור אנחנו ממשיכים לסוהו, נוהו ו...זהו. סיימנו.
ביום האחרון בקמפ אנחנו נוסעים לסיקס פלאגס האחרון שלנו לשנה זאת, השישי במספר. האמת, היה קצת מאכזב בהשוואה לאחרים אבל אנחנו, שועלי קרבות וותיקים שכמונו, כבר לא מתרגשים ומוצאים גם בפארק הזה רכבות שוות. דווקא רכב הדגל שבגללה רצינו לבוא לכאן, לא פועלת. לא נורא, בפעם הבאה...
עדיין בהתארגנויות של אריזות - אני עושה חישובים אחרונים בכל ערימת הקבלות שהצטברה...
ושוב - אורזים, אורזים, אורזים...חגי מעלה ומוריד את המזוודות, מנסים לדחוס עוד משהו אחרון ואולי עוד משהו...
כל ארבעת הילדים ״תקועים״ בחדר שינה עד שנסיים לארוז.
ואין מקום לזוז בקרוואן!
בלילה בלילה, אנחנו מתקפלים מהקמפ. נוסעים עם כל הערימות לכיוון תחנת ההשכרה.
זהו. אנחנו בתחנת ההשכרה. עוד רגע תגיע המונית ואנחנו בדרכנו לשדה התעופה.
נשיקה וחיבוק אחרונים לקרוואן ששירת אותנו נאמנה. באמת שמתרגשים ולא מאמינים שהגענו ליום הזה. עשרה חודשים ״עפו״ להם.
מגיעים לצ׳ק אין של טיסת אל על שיוצאת מניו יורק בשעה 12:00 בצהרים. לאחר בידוק בטחוני זריז ומעבר חלק אצל האמריקאים, אנחנו ממהרים לגייט ומיד נכנסים למטוס. הטיסה - 11 שעות - עוברת באיטיות. אף אחד מאתנו לא מצליח לישון מההתרגשות. בשעה 05:30 בבוקר אנחנו נוחתים בישראל.
ואלו הן כבר תמונות אחרונות בהחלט - הפעם מהמושב. הגענו הביתה! מחכה לנו ארוחת בוקר שחלמנו עליה, כל החברים והמשפחה פה. כייף גדול!
החברים של הילדים הכינו הפתעות... וגם שלטים במושב שהכינו לנו לקבלת הפנים. אין אושר גדול מזה.
תם ונשלם,
זהו הפוסט האחרון. היו כאלה 86!!! היה כייף לכתוב, לשתף, לתעד ועוד יותר כיף היה לקרוא את התגובות ולדעת שאנחנו מטיילים עם עוד הרבה אחרים.
החלום שחלמנו והגשמנו נגמר. ואנחנו וכבר מתכננים את החלום הבא. למה להפסיק לחלום?!!!
