הימים חולפים בקצב מטורף. אני חוזרת אחורה לשבוע שבין ה-29/4 - 2/5
את וושינגטון עזבנו בבוקר של יום שני, יחד עם סבתא אסתר שמצטרפת אלינו לשלב זה של הטיול. היעד בגדול הוא מפלי הניאגרה אבל עד לשם הדרך עוד ארוכה...
בדרך, אנחנו עוברים במדינת פנסילבניה במחוז האיימיש. עם המזל שלנו, היה ברור שיבש - לא יהיה. זה כאילו שבאופן תמידי יש מעלינו ענן גשם. וכך, כבר ביום ראשון בלילה החל לרדת גשם. בהתחלה היו טפטופים קלילים אבל ככל שהעמקנו לתוך פנסילבניה, הגשם הלך והתחזק. וכך, בשלושת הימים הבאים ראינו את הנופים מבעד טיפות הגשם...
בדרך למחוז האיימיש בלנקסטר, אנחנו עושים גיחה לימודית-הסטורית קטנה לעיר גטלינבורג. בעיר זאת נערך אחד הקרבות החשובים ביותר במלחמת האזרחים האמריקאית, אולי הקרב שהכריע את המלחמה לטובת הצפון. במקום יש פארק לאומי המנציח את הקרב המפורסם: יש פה מוזיאון מרשים ביותר, סרט אודות המלחמה ומיצג "ציקלורמה" - תמונת קיר ענקית ב-360 מעלות, שמתארת את הקרב. הדבר הייחודי פה הוא השילוב של התאורה והאפקטים הקוליים המלווים את התמונה. נכנסנו למוזיאון וקיבלנו את חוברות הריינג'ר. תמונת הציקלורמה היתה מהממת ביופיה ויחד עם הסרט המעניין הצליחה לרתק את הילדים. המוזיאון היה מאד מעמיק ועמוס בפרטים ופה קצת נשברנו...
החוברת שקיבלנו הפעם, בניגוד לפארקים אחרים, היתה מפורטת עד כדי פרטים ממש לא חשובים ונחוצים...גם רמת הקושי של החוברת פה היא בלתי רגילה וממש לא מתאימה לילדים. למרות הכל, בילינו כמעט יום שלם בחיפוש אחר רמזים ופריטים ארכיוניים להשלמת החוברות, תוך כדי סיבובים חוזרים ונשנים במוזיאון ואפילו צפייה נוספת במיצג הציקלורמה. העבודה היתה באמת מאומצת ובסופה קיבלנו, בכבוד רב, את הפאטצ'ים.
במקום יש גם שחזור בשטח של הקרב, כולל נסיעה של כמה עשרות מיילים בשדות הקרב. זה כבר היה גדול עלינו, שלא לדבר על הגשם המטורף שלא הפסיק לרדת. הרגשנו שאחרי יום שלם של בילוי במוזיאון, אנחנו כבר ממש שועלי קרבות וותיקים של מלחמת האזרחים ושאת הפרק הזה בהסטוריה האמריקאית, צלחנו בכבוד.
את היום בגטלינבורג קינחנו באאוטלט מקומי ונחמד, והמשכנו לנסוע אל עבר לנקסטר בלב ליבו של מחוז האיימיש.
התלבטנו מאד אם לבקר במקום כי הגשם לא עשה שום סימנים של עומד להגמר. בסופו של דבר החלטנו לנסוע בכל זאת - החלטה שהתבררה כנכונה. מראש קבענו שלא נופלים לשום מלכודת תיירים אלא נוסעים חופשי ברחבי המחוז. וכך, פשוט נסענו לנו בין החוות הרבות הפזורות במחוז עד שהגענו לעיירה בירד-אין-הנד שנחשבת למרכז הקהילה, שם גם נכנסנו לסופר מקומי וקנינו קצת מהתוצרת המקומית. מיד כשנכסנו למחוז ראינו את הכרכרות של בני הקהילה, מדי פעם ראינו גם את התושבים עם לבושם הייחודי. היה פשוט מקסים. הילדים מיצו את העניין בדיוק אחרי שתי כרכרות... אבל אנחנו התלהבנו. זה בהחלט היה מקום ייחודי ואחר. עוד יותר התלהבנו מהעובדה שלמרות טיפות הגשם האימתניות הצלחנו לצלם...
מלנקסטר המשכנו לבירת השוקולד של ארה"ב - הרשי. בינתיים נגמר הגשם והתעוררנו בוקר שמשי ומקסים. זאת היתה קפיצה מטורפת בזמן, חזרה מהעבר לציויליזציה. הגענו לעיר הרשי שכולה מושתתת על השוקולד שמיוצר בה. כל רחובות העיר מקושטים בנשיקות השוקולד של הרשי ואפילו פנסי הרחוב מעוצבים כשוקולדים.
כולנו מאד מאד חיכינו לביקור הזה ואכן, לא התאכזבנו. עם כניסתנו עלינו על קרונית נחמדה בסגנון הריידים של דיסני, איתה נסענו במעין פס ייצור שמסביר על תהליך הייצור. מאד נחמד. אחר כך סרט תלת תלת מימד דבילי ולקינוח -שוקולד אישי שכל אחד מהילדים עיצב לעצמו, כולל מבט מקרוב על תהליך הייצור. היה יום מקסים ומתוק במיוחד.
אחרי שסיימנו בהרשי המשכנו בנסיעה ארוכה אל עבר צפון פנסילבניה כשהיעד שלנו הוא מדינת ניו יורק והעיר קורנינג. בדרך חלפנו על פני נופים מקסימים, מלא חוות בודדות, ראינו עוד עיירות איימישיות בדרך. בשלב הזה הילדים כבר זיהו מי מהם מחובר לחשמל ומי מהם עדיין חי בעבר. יונתן אמר ש"האיימישים האלה - הכל חארטה - הם מחביאים את האייפדים מתחת למיטה...". לסיום, עוד קצת תמונות מהדרך היפה, המים והנהרות ובעיקר פריחת האביב המשגעת.
על כך בפוסט הבא.
את וושינגטון עזבנו בבוקר של יום שני, יחד עם סבתא אסתר שמצטרפת אלינו לשלב זה של הטיול. היעד בגדול הוא מפלי הניאגרה אבל עד לשם הדרך עוד ארוכה...
בדרך, אנחנו עוברים במדינת פנסילבניה במחוז האיימיש. עם המזל שלנו, היה ברור שיבש - לא יהיה. זה כאילו שבאופן תמידי יש מעלינו ענן גשם. וכך, כבר ביום ראשון בלילה החל לרדת גשם. בהתחלה היו טפטופים קלילים אבל ככל שהעמקנו לתוך פנסילבניה, הגשם הלך והתחזק. וכך, בשלושת הימים הבאים ראינו את הנופים מבעד טיפות הגשם...
בדרך למחוז האיימיש בלנקסטר, אנחנו עושים גיחה לימודית-הסטורית קטנה לעיר גטלינבורג. בעיר זאת נערך אחד הקרבות החשובים ביותר במלחמת האזרחים האמריקאית, אולי הקרב שהכריע את המלחמה לטובת הצפון. במקום יש פארק לאומי המנציח את הקרב המפורסם: יש פה מוזיאון מרשים ביותר, סרט אודות המלחמה ומיצג "ציקלורמה" - תמונת קיר ענקית ב-360 מעלות, שמתארת את הקרב. הדבר הייחודי פה הוא השילוב של התאורה והאפקטים הקוליים המלווים את התמונה. נכנסנו למוזיאון וקיבלנו את חוברות הריינג'ר. תמונת הציקלורמה היתה מהממת ביופיה ויחד עם הסרט המעניין הצליחה לרתק את הילדים. המוזיאון היה מאד מעמיק ועמוס בפרטים ופה קצת נשברנו...
החוברת שקיבלנו הפעם, בניגוד לפארקים אחרים, היתה מפורטת עד כדי פרטים ממש לא חשובים ונחוצים...גם רמת הקושי של החוברת פה היא בלתי רגילה וממש לא מתאימה לילדים. למרות הכל, בילינו כמעט יום שלם בחיפוש אחר רמזים ופריטים ארכיוניים להשלמת החוברות, תוך כדי סיבובים חוזרים ונשנים במוזיאון ואפילו צפייה נוספת במיצג הציקלורמה. העבודה היתה באמת מאומצת ובסופה קיבלנו, בכבוד רב, את הפאטצ'ים.
במקום יש גם שחזור בשטח של הקרב, כולל נסיעה של כמה עשרות מיילים בשדות הקרב. זה כבר היה גדול עלינו, שלא לדבר על הגשם המטורף שלא הפסיק לרדת. הרגשנו שאחרי יום שלם של בילוי במוזיאון, אנחנו כבר ממש שועלי קרבות וותיקים של מלחמת האזרחים ושאת הפרק הזה בהסטוריה האמריקאית, צלחנו בכבוד.
את היום בגטלינבורג קינחנו באאוטלט מקומי ונחמד, והמשכנו לנסוע אל עבר לנקסטר בלב ליבו של מחוז האיימיש.
התלבטנו מאד אם לבקר במקום כי הגשם לא עשה שום סימנים של עומד להגמר. בסופו של דבר החלטנו לנסוע בכל זאת - החלטה שהתבררה כנכונה. מראש קבענו שלא נופלים לשום מלכודת תיירים אלא נוסעים חופשי ברחבי המחוז. וכך, פשוט נסענו לנו בין החוות הרבות הפזורות במחוז עד שהגענו לעיירה בירד-אין-הנד שנחשבת למרכז הקהילה, שם גם נכנסנו לסופר מקומי וקנינו קצת מהתוצרת המקומית. מיד כשנכסנו למחוז ראינו את הכרכרות של בני הקהילה, מדי פעם ראינו גם את התושבים עם לבושם הייחודי. היה פשוט מקסים. הילדים מיצו את העניין בדיוק אחרי שתי כרכרות... אבל אנחנו התלהבנו. זה בהחלט היה מקום ייחודי ואחר. עוד יותר התלהבנו מהעובדה שלמרות טיפות הגשם האימתניות הצלחנו לצלם...
מלנקסטר המשכנו לבירת השוקולד של ארה"ב - הרשי. בינתיים נגמר הגשם והתעוררנו בוקר שמשי ומקסים. זאת היתה קפיצה מטורפת בזמן, חזרה מהעבר לציויליזציה. הגענו לעיר הרשי שכולה מושתתת על השוקולד שמיוצר בה. כל רחובות העיר מקושטים בנשיקות השוקולד של הרשי ואפילו פנסי הרחוב מעוצבים כשוקולדים.
כולנו מאד מאד חיכינו לביקור הזה ואכן, לא התאכזבנו. עם כניסתנו עלינו על קרונית נחמדה בסגנון הריידים של דיסני, איתה נסענו במעין פס ייצור שמסביר על תהליך הייצור. מאד נחמד. אחר כך סרט תלת תלת מימד דבילי ולקינוח -שוקולד אישי שכל אחד מהילדים עיצב לעצמו, כולל מבט מקרוב על תהליך הייצור. היה יום מקסים ומתוק במיוחד.
אחרי שסיימנו בהרשי המשכנו בנסיעה ארוכה אל עבר צפון פנסילבניה כשהיעד שלנו הוא מדינת ניו יורק והעיר קורנינג. בדרך חלפנו על פני נופים מקסימים, מלא חוות בודדות, ראינו עוד עיירות איימישיות בדרך. בשלב הזה הילדים כבר זיהו מי מהם מחובר לחשמל ומי מהם עדיין חי בעבר. יונתן אמר ש"האיימישים האלה - הכל חארטה - הם מחביאים את האייפדים מתחת למיטה...". לסיום, עוד קצת תמונות מהדרך היפה, המים והנהרות ובעיקר פריחת האביב המשגעת.
על כך בפוסט הבא.
איזה יופי!!! יונתן הם ממש לא מחביאים את האייפדים יש מאוד רצינית המשיכו לבלות מחכים לכם בכיליון עיניים אורי ורז מה זה שמחו שאתם מגיעים 5 ימים מוקדם מהתכנון המקורי ביי
השבמחק