משפחת חורש: מאי 2014

לאחר שבוע וחצי בדרכים היפיפיות של מדינות פנסילסניה וניו-יורק, הגענו למפלי הנאגרה המדהימים.
בתחילה, הגענו לצד האמריקאי. עצרנו בפארק המדינה - ניאגרה פולס, וכשחיפשנו חנייה, אחד מהעובדים כיוון אותנו אל עבר חנייה פרטית הממוקמת ממש לצד המפלים, במגרש חנייה גדול ומרווח מאחורי ההארד רוק קפה. החנייה עלתה 30$ ליום שלם, הם גם הסכימו שנישן שם בלילה. פתרון לא רע למי שרוצה לבלות יום שלם בצד האמריקאי של המפלים. ישנה אופצייה נוספת - חנייה ענקית לקרוואנים בתוך הסטייט פארק, ב"אי העיזים". החנייה הזאת מרוחקת יותר והיא מצריכה נסיעה בטרולי של הפארק כדי להגיע למפלים. בכל אופן, אמנם המחיר הוא די שערורייתי (כמו קמפ!), אבל אנחו בחרנו להיות קרובים למפלים ואפילו להנות מהפסקת צהריים ארוכה בקרוואן. על הדרך כבר חשבנו שזה יהיה פתרון לא רע לישון בחנייה בלילה ולעבור לצד הקנדי למחרת על הבוקר.
מראש תכננו להיות בצד האמריקאי יום שלם, כולל צפייה במפלים בלילה. אז מה עשינו? טוב, כמו כל דבר שקורה לנו בטיול הזה, כמובן שאנחנו מחוץ לעונה, מה שאומר שמרבית האטרקציות התיירותיות עדיין סגורות, שלא לדבר על כך שהחורף הקשה עדיין נותן את אותותיו אפשר ממש לראות גושי קרחונים בתוך המפלים. אז השיט "מייד אוף מיסט" - סגור, הירידה אל מאחורי המפלים - סגור, מה שהשאיר אותנו עם התצפית המרהיבה ממגדל התצפית, סרט איימקס חביב ביותר ונסיעה בטרולי החינמי בכל רחבי הפארק.
התחלנו בתצפית - הלכנו לאורך המפלים, התעלפנו מכמויות המים האדירות ובעיקר התרשמנו מגושי הקרחונים - שדרך אגב, מהצד האמריקאי הם הרבה יותר מרשימים. בכלל, החוויה של עוצמת המים והרעש של ההתנפצות, כמו גם רסיסי המים הניתזים - הם באמת חוויה מדהימה. הגענו למגדל התצפית שממנו אפשר לראות גם את הקצה של מפלי ההורשו בצד הקנדי. מדהים, אין מה לומר.
לאחר התצפית נכנסנו למרכז המבקרים לצפות בסרט האיימקס - לא ממש תלת מימד אבל מסך ענק - המספר על תולדות המפלים וכל הסיפורים והאגדות האורבניות הקשורות בהם. סרט חביב ביותר שאפילו הצליח לשעשע מדי פעם . אחד הקטעים היותר מוצלחים בסרט הוא הסיפור ההזוי על סבתא נחמדה שעם יציאתה לפנסיה ניסתה להכנס לספר השיאים ולהרוויח קצת כסף ופרסום. לשם כך דחפה את עצמה לתוך חבית מרופדת במזרון יחד עם חתולה האהוב, וביקשה מחבריה שיגלגלו אותה במדרון מפלי הנאגרה. למזלה הרב ובאורח פלא ממש, היא שרדה את הנפילה המטורפת וחבריה משו אותה לאחר יממה..ועוד כל מיני אנשים הזויים אחרים שניסו לעשות כל מיני דברים מפחידים ומטורפים לא פחות, סיפורי הצלה מדהימים ועוד ועוד. הילדים ממש אהבו, במיוחד יואב ונגה.
לאחר הסרט עלינו על הטרולי ונסענו בכל רחבי הפארק, כולל באי העיזים המקסים. האי נמצא ממש בסמוך למפלים והדבר המיוחד בו הוא שניתן לראות ממנו ממש את שפיכת המים מאגם אונטריו לתוך המפלים. אנחנו התלהבנו מכך לא פחות מהמפלים עצמם.
הנסיעה בטרולי ברחבי הפארק היתה מאד נחמדה, פתרון מצויין למי שרוצה לבקר גם באי העיזים מבלי להזיז את האוטו. כמו כן, הנסיעה הזאת חינמית לגמרי וניתן לעלות ולרדת כמה פעמים שרק רוצים.
לאחר שסיימנו גם את החלק הזה, חזרנו לקרוואן למנוחה ארוכה, העברנו את כל אחר הצהרים בקרוואן וחיכינו למופע האורות של הלילה. שוב, מכיוון שזאת עדיין לא העונה, אין זיקוקים אבל האורות על המפלים לא פחות ממרשימים גם בלי הזיקוקים. כשעמדנו בצד האמריקאי וצפינו באורות על המפלים, מיד החלטנו (יותר נכון, אני לחצתי...) לחצות לקנדה כבר באותו הרגע. חזרנו לקרוואן ונסענו בדיוק 100 מטר ו...הופ, אנחנו כבר בקנדה. המעבר בגבול היה הרבה הרבה יותר קצר וקל ממה שחשבנו, ותוך עשר דקות מצאנו את עצמנו נוסעים בניאגרה פולס בולוורד, אונטריו, קנדה. הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא ההבדל המדהים בין שני הצדדים - למרות אהבתנו לאמריקה, אין מה לומר - אצל הקנדים הכל נראה הרבה הרבה יותר יפה ומרשים. מעבר לעובדה האובייקטיבית שבצד הקנדי המפלים גדולים יותר, כל איזור המפלים יפה הרבה יותר: ישנה טיילת מהממת לאורך המפלים, מדשאות ענק, פרחים מהממים לכל אורך הטיילת, מסעדות נחמדות ובכלל, באמת שהשקיעו פה כמו שצריך. אצל האמריקאים, כל איזור המפלים בשיפוצים, מלא חנויות תיירים מגעילות ביותר ובכלל, אוירה כללית של אילת סוג ז'...אז קנדה מקבלת אצלנו ניקוד גבוה על כך. חוץ מזה שהדבר הכי מדהים בטיול קרה לנו דווקא כאן, בלילה, וממש לא קשור למפלים - ראינו רקון!!!זאת החיה האהובה ביותר על יואב, מהיום שהגענו לארה"ב הוא מדבר רק עליה, מת מת שנפגוש אותה במציאות. אנחנו כבר הסברנו לו שהסיכוי לראות רקון הוא קלוש ביותר, שכן החיות הללו יוצאות "לביקור" רק בלילות. והנה, בעוד אנחנו צועדים לאורך הטיילת וצופים במופע האורות המרהיב (שכאן, בצד הקנדי, גם הוא הרבה יותר מרשים), פתאום ראינו רקון הולך לידינו. יואב כל כך התלהב שהצרחות שלו הבהילו את הרקון האומלל. אחר כך, חגי ואני חזרנו לסיבוב נוסף וראינו את אותו רקון (או את אחד מקרובי המשפחה שלו...) הולך לידינו ומחטט בפחים. התמונה כאן היא הוכחה לכך...
בסביבות 11 בלילה סיימנו את הרפתקאותינו בניאגרה. המשכנו לחניית לואו'ס בעיר ניאגרה פולס - כן, כן, גם פה מצאנו לואו'ס וגם פה נהנינו מאינטרנט חינם ומחנייה משובחת.
את הבוקר למחרת פצחנו בקניות וולמארט אחרונות בקנדה, המשכנו למפלים כדי שנוכל להתרשם מהם גם בבוקר - הילדים סירבו בתוקף לכל אטרקציה הקשורה במפלים ואנחנו ממש לא התעקשנו, וקינחנו בארוחת צהרים במסעדת I HOP שבה גם נפרדנו לשלום מסבתא אסתר.
אחרי שסבתא נסעה, מצאנו קמפ בעיר שבו עשינו דמפינג וכך נפרדנו בעצם מקנדה, חזרנו לגבול ושוב, תוך כמה דקות חזרנו לארה"ב האהובה.
את שלושת הימים הבאים העברנו בנסיעה איטית ביותר על כביש 90 המהיר - איטית ביותר כי כל חצי שעה עצרנו לקפה, מנוחה, אינטרנט , דלק ועוד ועוד. וכך, נסענו עד העיר אולבני, בה עצרנו להפסקת קולנוע לילדים. מאלבני התחלנו לחתוך לכיוון וורמונט. על כף בפוסט הבא.