יובל, המומחית שלנו לענייני חגים ושטויות אמריקאיות (כל מה שהיא לומדת
בסדרות בטלויזיה) הודיעה לנו שאין מצב שנהיה בטבע בזמן החגיגות. התמזל מזלנו
ובזכות הגשם (פעם ראשונה שהגשם מועיל לנו במשהו...), יצאנו ליומיים לעיר הגדולה
סנט.ג'ורג'.
נפרדנו ממשפחת קורין ומיד פנינו לוולמארט לעשות השלמת קניות לתחפושות.
כל ילד בחר לו תחפושת בסכום סמלי (שהם בעצמם שילמו עבור התחפושות שלהם), וקבענו
שנסתובב בעיר עד שנמצא שכונה שבה נוכל לדפוק על הדלתות ולבקש ממתקים, כמנהג
הגויים...
כבר בקמפ, קיבלנו מהמזכירה רשימה עם כל האירועים והפעילוית לחג. וכך,
מצויידים בכתובות ובארבעה ילדים מחופשים, הגענו לקניון – הפעם לא של הטבע, אלא זה
של החנויות. הילדים היו מצויידים בדליים לאיסוף הממתקים, ובכל חנות שאליה נכנסנו,
קיבלו מיד ממתקים מלא החופן. תוך שניות הם כבר ידעו לדקלם את המשפט: treak or treat, והיו מבסוטים בטירוף. בכלל, האוירה היתה
מדהימה. מיליון ילדים והוריהם, מחופשים בתחפושות יפות ומושקעות, מסתובבים כולם
בקניון – לא דוחפים ועומדים בתור בצורה מסודרת – וכל אחד מהם מקבל מיליון ממתקים
לתוך הדלי שלו. ראינו אפילו ילדים שהגיעו עם ציפיות של כריות שבהן הם אספו את כל
שלל הממתקים שקיבלו. באיזשהו שלב התחילו ריקודים המוניים ברחבה במרכז הקניון – היה
פשוט מקסים.
אני מצאתי אמא עם עגלה וכמה ילדים מסביבה ושאלתי אותה איפה השכונה הכי
טובה לאיסוף ממתקים. הסברתי לה שזאת הפעם הראשונה בחיים שלנו שאנחנו חוגגים את החג
הזה ושאנחנו תיירים מישראל. היא הסתכלה עלי במבט של תדהמה/רחמים ומיד פירטה בפני
את כל אפשרויות ה"טריק אור טריט" הכי טובות בעיר, כולל השכונות העשירות
שבהן יש את מירב הסיכויים לקבל שלל טוב.
לא ממש הבנתי את ההסברים שלה, אבל הכיוון הכללי היה מובן. נסענו
לאיזור מקסים בעיר וחנינו את הקרוואן באמצע השכונה. חגי נשאר בקרוואן ואני יצאתי
עם הילדים. וכך, בלי להתבלבל, כאילו הם עושים זאת כבר שנים, יצאו ארבעת החבר'ה
והתחילו לדפוק על הדלתות. אני נשארתי על המדרכה – כל העסק הזה היה הזוי בעיני וממש
היה לי לא נעים...להפתעתי, בכל בית שבו הם דפקו על הדלת, קיבלו אותם בזרועות
פתוחות, העמיסו עליהם ממתקים והשמחה היתה רבה. עד מהרה למדנו שבבתים המקושטים יותר
יש סיכוי לקבל יותר ממתקים. וכך, במשך קרוב לשעתיים, הילדים שלנו התרוצצו בין בתי
השכונה. באיזשהו שלב, הגענו לבית שהיה מקושט בצורה יוצאת דופן. את פנינו קיבלו זוג
מבוגר וחמשת כלביהם – כולם לבושים בבגדי החג. הם הזמינו אותנו להכנס לביתם, הוציאו
את הכלבים שלהם במיוחד כדי שנצלם אותם, נתנו לנו מרק חם (שהיה דוחה במיוחד...)
מעמדת המרק שהעמידו בחצר כדי לחלק לילדים... התחלנו לדבר איתם וסיפרנו להם שאנחנו
מישראל ושזה חג ההלואין הראשון שלנו. הם נורא התרגשו. נפרדנו לשלום והתחלנו ללכת
לכיוון הקרוואן כשלפתע האשה קראה לנו לחזור. כשהגענו אליה, היא פרצה בבכי, חיבקה
אותי חזק וסיפרה לנו שכל ששת ילדיה עזבו את הבית – שלושה עברו לגור במזרח
ארה"ב ושלושה אחרים עברו למזרח הרחוק. היא ובעלה חיים לבד עם חמשת כלביהם והם
נורא רוצים שנבוא אליהם לארוחת חג ההודיה בעוד כמה שבועות. אני כמעט נחנקתי
כשהסברתי לה שאנחנו עוזבים את העיר ושבחג ההודיה נהיה בלוס אנג'לס. ליתר בטחון,
היא נתנה לנו את הכתובת שלהם ומספר הטלפון ואמרה שמתי שנרצה אנחנו מוזמנים אליהם.
היה קורע לב – נגה התרגשה במיוחד ולא הבינה למה האשה המוזרה הזאת חיבקה אותי ולא
הפסיקה לבכות... קבענו ביננו שבחג ההודיה נרים אליהם טלפון להגיד חג שמח...
אחרי האפיזודה ההזויה הזאת, המשכנו לאסוף ממתקים בשכונה. בבית אחר שבו
הבינו שאנחנו מישראל, נתנו לילדים שלנו מנה נוספת של ממתקים. לדברי האשה שפתחה את
הדלת: "לא בכל יום באים אלי ילדים מישראל". יחד אתנו הסתובבו בשכונה עוד
עשרות ילדים והאוירה היתה מדהימה. השיא היה כשפתאום היתה לנו דפיקה על הדלת של
הקרוואן – עמדו בחוץ כמה ילדים וביקשו מאתנו ממתקים. איזה אושר – מיד חילקנו להם
בחזרה חלק מהשלל שלנו...
ולסיום, כשעצרנו לצלם בית מקושט ויפה במיוחד, עצרה לידינו אשה אחת
ושאלה אותנו אם אנחנו בית שבא לאנשים כדי לחלק ממתקים...סוג של סטרטאפ – הבית מגיע
לאנשים במקום שהאנשים יגיעו לבתים...
נראה לנו שנאמץ את החג הזה ובמקום משלוח מנות ננהיג "treak or treat" במושב...יכול להיות מעולה! הילדים
שלנו בטוח ישמחו...
ילדים אני ממש גאה בכם על הרעיון הנפלא שלכם להשתתף באירועי החג. זו פשוט דרך אמיתית להכיר את אמריקה לא רק על נופיה הנהדרים והמדהימים אלא גם ללמןד משהו על האנשים התרבות והמסורות של הארץ שאתם מבלים בה כל כך הרבה זמם. אני שמחה שלא התביישתם ולא התעצלתם ועשיתם הכל לפי כל הכללים. התחפושות היו נהדרות אפשר להביא אותן למושב לפורים ואתם נראיתם מקסים ליד הדלתות של הבתים המקושטים. המשיכו לבלות ולעשות חיים ביי
השבמחקיואו איזה כיף לכם! אנחנו תמיד היינו לפני ההאלואין ועזבנו לפני החג עצמו. הילדים שלנו היו יכולים מאד להנות מכזה אירוע. איזה יופי שיצא לכם להיות בכלל בארה"ב בתקופת החגים. אני בטוחה שאתם גם נהנים מהקריסמס עכשיו.
השבמחק