 |
חזרנו ממקסיכו ומיד נחתה אצלנו סבתא מינה. אין אצלנו רגע דל. לרגל ביקורה המרגש של סבתא, תכננו לנסוע לאיזור סנט אוגוסטין, צפונית מזרחית מאורלנדו. אז אספנו את סבתא משדה התעופה והמשכנו בנסיעה שארכה כמעט 3 שלוש שעות לעיר סנט אוגוסטין. הגענו לקמפ עלוב ביותר וממש לא מפנק אבל זה היה המקום היחידי שהיה בו מקום בשבילנו. מאוחר יותר הבנו גם למה - בדיוק ביום בו הגענו התחיל שבוע האופנועים בעיר השכנה דייטונה ביץ וכל האיזור מפוצץ בבייקרים שמגיעים לכאן מכל רחבי ארה"ב. עוד נגיע לזה בהמשך.
סנט אוגוסטין נחשבת לעיר הראשונה שהוקמה על אדמת ארה"ב והיא מתהדרת בהסטוריה מרשימה. החלטנו להתמקם בעיר הזאת למשך 3 ימים ולחרוש אותה היטב. גילינו עיר מקסימה, מאד מזכירה ערים אירופאיות ושונה לחלוטין מהערים האמריקאיות הרגילות. ההסטוריה "זועקת" פה מכל פינה, והאמריקאים - בדרכם הכל כך אמריקאית - יודעים לעשות מכל חתיכת הסטוריה עולם ומלואו. ובאמת, לרגע לא היה משעמם. זכינו לראות את כל המקומות ה"ראשונים" שהוקמו בארה"ב - בית הכלא הראשון, הבית הראשון, הרחוב הראשון, המבצר הראשון ואפילו את הכנסיה הראשונה והצלב הראשון...
כדי להנות מכל מה שיש לעיר היפיפיה הזאת להציע, עלינו על הטרולי - מעין אוטובוס תיירים - שעובר בין כל הנקודות החשובות והאטרקציות המרכזיות. תמורת מחיר שפוי ובהחלט הוגן (29$ למבוגר ו-23$ לילד) קנינו כרטיס לטרולי שניתן לנצלו במשך שלושה ימים. מותר לעלות ולרדת כמה פעמים שרוצים בכל אחת מהנקודות בעיר ואנחנו אכן ניצלנו זאת היטב. את הקרוואן החנינו בנקודה מספר 2 במסלול - שם יש חניית קרוואנים גדולה וחינמית למי שעולה על הטרולי.
נהנינו ביותר להסתובב ברחובות הרובע הישן, אכלנו וטעמנו פיצה מעולה, אוכל מקסיכני גרוע, גלידות מדהימות , צ'יפס מעולה בחנות שמוכרת רק צ'יפס ופופקורן בחנות שמוכרת מעל 250 סוגי פופקורן בטעמים שונים.כמובן שהילדים גם מצאו מה לקנות - שתי חרבות מעץ (שכבר הספיקו להשבר בעקבות מכות רצחניות...) בחנות חרבות וסכינים מאד מיוחדת - ששימשו אותם להוצאת כל האגרסיות והפגת השעמום...
כמובן שלא פספסנו את הסיור במצודה - איזו התרגשות היתה לראות את מופע התותחים וכמובן שגם פה מילאנו חוברות ג'וניור וקיבלנו באדג'ים ופאטץ מקסים. אפילו היה לנו מזל לראות את העיר כולה בירוק לרגל חגיגות סנט. פטריק ופסטיבל הקלטים שהיה בעיר.
הביקור בעיר כלל גם סיור במפעל השוקולד המפורסם של העיר - כולל טעימות ועלייה למגדלור המפורסם המשקיף על העיר כולה.
- 
 |
| רחוב מגנוליה - למרות שאין בו אף מגנוליה. נחשב לאחד מעשרת הרחובות היפים ביותר בארה"ב |
 |
| מביטים אל האופק וכרגיל - לא מאמינים שזה קורה לנו...כל הטוב הזה... |
אחר שלושה ימים שמשיים ומקסימים בעיר שהיא באמת באמת חווייה לכל גיל - המשכנו בדרכנו דרך החופים של סנט אוגוסטין. בדרך עצרנו בקמפ קרוואנים הזוי למדי שבו היתה תכונה מטורפת לקראת שבוע האופנועים. פה ראינו לראשונה את כל הטיפוסים המטורפים שמגיעים מדי שנה לשבוע האופנועים בדייטונה ביץ, עמוסים בקרוואנים אימתניים שסוחבים את כל הציוד. הקמפ אליו הגענו אכלס קרוב ל-500 אופנועיסטים!!! באותו סופש. היה מחריש אזנים אז ביקשנו שיעבירו אותנו לסייט שקט יותר. למזלנו בעלות הבית - חבורת זקנות חביבות (ורובן קנדיות) שמחו לעזור לנו ומצאו לנו פינה אינטימית ושקטה בחצר האחורית של אחת מהן. היה סופש חווייתי במיוחד.
ואז הגענו לדייטונה ביץ. שחוץ מלדעת שיש פה מסלול מכוניות נסקאר, לא ידענו כלום על העיר הזאת. ואיך שמחנו שגילינו מקום כל כך יפה וחביב - במיוחד בשבוע הזה - היתה אוירה מטורפתתתת! אפילו אנחנו, שאין לנו שום קשר לאופנועים, לא יכולנו שלא להתלהב. את הביקור התחלנו במסלול המירוצים הנחשב לגדול מסוגו בארה"ב (וגם יש לו מקום של כבוד בעולם). לרגל שבוע האופנועים לא התקיימו מירוצי מכוניות אלא מרוצי אופנועים. כמובן שנכנסנו ואף זכינו לצפות במתרחש.
ה 
את הערב הראשון העברנו בקמפ של KOA ואלו המראות מהקמפ - שוב, ערימה של חבר'ה על הדשא....
דייטונה - אינטרנשיונל ספידווי - זה שם האיצטדיוון הענקי הזה. מכל עבר נשמעות חריקות גלגלים, רעש מנועים, כרוז שלא מפסיק לחפור ברמקול - בקושי שמענו אחד את השני...
ואז הלכנו לרחבת האיצטדיון לראות את ה"סחורה"
ועבודות גימור ברמה של אומנות
אפילו ראינו שני חבר'ה מבוגרים שמשווקים טיולי אופנועים בארץ הקודש. מיד כששמעו את העברית התקרבו אלינו והתחלנו לדבר. מסתבר שהזוג הזה, נוצרים אדוקים אוהבי ישראל, מגיעים כל שנה לישראל ועורכים מסע אופנועים מדן ועד אילת, שמטרתו העלאת המודעות לטובת ישראל.מסתבר שכשהם היו צעירים, עזבו את הכל ועברו לגור בישראל עם שני ילדיהם למשך 10 חודשים. בתקופה זו טיילו והכירו את הארץ. בדיוק כמונו...
אבל החגיגה הגדולה בדייטונה ביץ לא היתה באיצטדיון אלא בחוף - הנחשב לאחד החופים המפורסמים בארה"ב בשל העובדה שמכוניות יכולות לנסוע פה על החוף, ממש על שפת המים. למזלנו הגענו לחוף בדיוק לחלוקת הגביעים!!!
האופנוע של ג'ון דיר - זכה במקום השני.
ובזמן שאנחנו התעסקנו באופנועים, הילדים מצאו קרטינג על החוף ומיד השכירו שניים כאלה...
וזה הבחור הקנדי, שהגיע לכאן היישר מקוויבק, וזכה במקום הראשון! הפרס הוא 500$ - פרוטות בהתחשב שהאופנוע הזה בטח שווה מליונים. אבל העיקר הכבוד.
ואלה כל יתר החגיגות ברחוב הראשי של העיר. משהו מטורף שהתמונות ממש, אבל ממש, מקטינות...
ובסוף היום, עוצרים ללינת לילה בחניית לו'ס המפורסמת. רגע לפני, חגי יוצא לריצה ומשאיר אותנו באיזשהו פארק עירוני במרכז דייטונה - והנה התמונות...
עוזבים את דייטונה ומתחילים לחזור לאורלנדו. בדרך נכנסים שוב לבלו ספרינג כדי להראות לסבתא את המנטי'ס.
הפעם, בניגוד לביקורנו הקודם, כבר כמעט לא היו מנטי'ס. ראינו בקושי אחת. אבל המקום - עדיין משגע
ואחרי בלו ספרינגס עוברים לפארק מדינה נוסף - ווקיבה ספרינגס. פה נעלמה כבר השמש. הספקנו לראות את המעיין ואפילו ללכת מסלול הליכה קצרצר ואז התחיל הגשם. את אחה"צ בילינו סגורים בקרוואן, רואים סרטים ומשחקים קלפים.
זהו, חזרנו לאורלנדו לקמפ האהוב עלינו כל כך. הזמנו לנו פה מבעוד מועד 4 ימים שלמים לנוח עם סבתא. אנחנו
כבר רגילים לקמפ המפנק הזה אבל סבתא מינה השתגעה...
את ארבעת הימים האחרונים בילינו בעיקר בבריכה, הילדים התמקצעו בגולף, מנוחה ורביצה אינסופית במרפסת שלנו.
אבל הדבר הכי מדהים שקרה לנו בקמפ הוא המפגש המדהים עם החבר'ה האלה -
וגולת הכותרת - הבולד איגל שכבר ראינו בביקורנו הראשון פה. אז בזמנו, חשבנו שזה מזל. הפעם, התברר לנו כי הבולד איגל הזה, או בשמו המקומי צ'ארלי, פוקד את הקמפ ב-18 השנים האחרונות! למעשה, הוא כל כך אוהב את הקמפ הזה, שהוא מגיע לכאן כל יום בסביבות השעה 17:00 ומחכה שאיזו גברת (שאין לי מושג מה שמה) תגיע להאכיל אותו.
הגברת הזאת, שכמובן ששוחנו איתה ארוכות, הסבירה לנו שהוא מאד אוהב בייקון וגם הסבירה כיצד לחתוך את הבייקון לחתיכות קטנות. לא האמנו למעשייה הזאת - בכל זאת, חיה בטבע...אבל הגענו בשעה האמורה והלא ייאמן קרה - הבולד איגל הענק הזה, צלל בדאייה לעבר הדשא והתחיל לאכול את חתיכות הנקניק!
ועשה פוזות למצלמה!
כל זה קרה ביום השני לשהותנו בקמפ. למחרת, חגי חזר לאותו מקום באותה שעה וההצגה התרחשה עוד פעם. וגם למחרת. כדי לא להמאיס, קימצנו בתמונות. רק אומר שיש לנו בערך 500 תמונות של צ'ארלי מכל זווית אפשרית. חגי סיכם ואמר שאם היינו יודעים מראש שיש בקמפ הזה בולד איגל בהצגת תכלית כזאת, היינו מוכנים לשלם אפילו יותר.
אתמול החזרנו את סבתא לשדה התעופה ואנחנו ממשיכים מכאן לאטלנטה! שם נפגוש את חברינו הקרובים והשמחה וההתרגשות בשיאם.
מחר אנחנו עוזבים סופית את פלורידה הנהדרת. היינו פה, בלי לתכנן, קרוב לשלושה חודשים. ראינו כל כך הרבה חיות, שחינו בכל כך הרבה חופים, ראינו מליוני שקיעות מהממות ובעיקר התחממנו לנו בעוד באיזורים אחרים בארה"ב אנשים קופאים תחת ערימות השלג.
אנחנו כבר מחכים בקוצר רוח למראות של המזרח, מתרגשים מהנסיעה לאטלנטה ומהביקורים המתוכננים בוושינגטון ובהרי הסמוקי'ס אליהם נגיע בקרוב.
וככה בלי ששמנו לב, עברו חלפו 7 חודשים והסוף כבר הולך ומתקרב...
הדיווח הבא יהיה מתישהו בשבועיים הקרובים, כשנרגע קצת מביקורי החברים.
